לאחר שנאמרו כל הדברים על חדר מלחמה אני מבקש לעמוד סניגוריה אל מול כל הפרץ הקוצף שבא להטביע את הסדרה לאחר פרקה האחרון כמו אומר ברוך שפטרנו.

החמל היתה סדרה שונה בנוף הישראלי, ראשית כי היא דיברה על אירועים שקרו לנו פה, פיגועים, מתים, חוץ, בטחון, אקטואליה, אסד, מובראק ושאר משיקים לתיכון.
קראו לי גלמלם אבל אני דווקא אהבתי את הקטעים האינפנטיליים בין הגברים לנשים בסדרה, המשיכה הזו שמסרבת כמו בהתערבות יד עילית להתממש גרמה לי לחייך כל פעם מחדש.
אהבתי שיש מאמץ, אהבתי שיש ניסיון, נסיון לחקות, נסיון. אהבתי את היומרה. הרי אנחנו אוהבים יומרה כשהיא עטופה בהרבה כסף, החמ"ל היה הפיילוט ליומרה שלנו, ואכן יומרה מבורכת, עכשיו יבואו עוד סדרות כאלה, עם יומרה... תכף תבוא מילואים... נראה מה יהיה.
בקשר למשפטים של חברי הסדרה- אלה שהם פאנץ' ליין שמחכה לקרות, ואלה של סורק שתמיד נגמרים בזה שהוא בכלל לא מבין שומדבר- נכון שזה לא ככה בחיים, נכון מאד, אבל היי, הכל התחיל ברמת אביב גימל, אהבה מעבר לפינה, אנטונלה והדרדסים- מישהו מכם פעם התלונן שהדיאלוגים שם לא אמינים? נכון- קוראים למצב הזה "שעה קלה של השהיית ביקורת למטרות נחת"- אז הדיאלוגים מצוצים לפעמים- אז פאקינג מה??? זה היה כיף, זה היה מצחיק.

עכשיו קטגוריה- כל אותם המבקרים, אתם, אם קטלתם את הסדרה הזו לקציצות- יופי, אתם חכמים, יודעים לעמוד על כל רזי הדיאלוג והשטיקים הטלויזיוניים- אתם נורא נורא חכמים ואני עפר לרגליכם- יופי, אתם יודעים להגיד הההההההההכל- ניתוח הסדרה כאילו היתה זו עבודה לאוניברסיטה- תשמעו- מהביקורות השתעממתי לבטח יותר מהסדרה- אבל הנה לכם שוס- כולכם ראיתם את כל פרקי הסדרה- נע באוזן.

עכשיו לסניגוריה- אתם אומרים שהדברים לא קורים ככה וזה שחילבי הוא הדמות המבוגרת ביותר היא הגמל ששבר את גב הקש. תשמעו, בסטר טרק פוגשים חייזרים כל שבוע ולא סתם, הם כולם דומים לבני אדם, מה שנקרא היומנוידס, וכולם כולל כולם מדברים אנגלית- בלי שיש יוניברסל טרנסלייטור- סו פאקין וואט. סו פאקין וואט שכולם שם עומדים בין גיל 30 לגיל 45 חוץ מחילבי שהוא בן גילה של מרגרט תאצ'ר- אז מה? מה זה משנה? מה זה משנה? הנה סופסוף יש אישה בתפקיד גברי של אחת שמבינה במזרח התיכון יותר מכל תא"ל במיל' שהלך לשרת במרכז הבינתחומי- סופסוף אין אנשי צבא שם- ויש נשים שיש להן שכל והרבה, יש להן רגישות והרבה, הן נתקלות בדילמות והרבה- והנה הגברים- הם גברים אמיתיים- לא מאצ'ואים- רענן שהוא חרא של אבא, סורק שהוא לא מבין מהחיים שלו, הסקסי הגבוה שהוא פרסומת מהלכת לסלקום שנראה כמו הבן של השכנה- - - ופינטו- פינטו המלך- למה הוא מלך? כי עד שלא תהיו בצבא ותשרתו ביחידה שמשרתת בשטחים לא תפגשו אדם כזה- גבירותיי ורבותייז- דמותו של פינטו היא אמת היסטורית מהלכת. היה לי מפקד כזה, בול מפקד כזה, שעבד עם השב"כ, שתי טיפות מים, ניואנסים והכל, ובכל פעם שאני רואה את פינטו יש לי פלאשבקים לתקופה יפה יותר... פעם. והנה הפינטו, גם הוא פוחד שיעזבו אותו (הזוררת) וגם לו יש נשמה של משורר, ולהלן הפרק האחרון, בו הוא גם נכנס באותלו וגם התוודא על רגשותיו.
בגדול, מבחינת אופי הדמויות- זה מטומטם להגיד שהן לא קשורות למציאות כי אני יכול להשבע שאני בעצמי נתקלתי בדילמות האישיות שהם נתקלו בהם- ואז מה אם הם בני 35 ומנהלים את בטחון המדינה - זה לא הופך את זה לפחות כיף.

 

חבל שנגמרה, הייתי חותם על עוד עונה.