| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2003
רצון עז לספר
קראתי עכשיו פוסט אחר ועלה לי חשק עז לשתף אתכם בחוויה שהיתה לי.
לפני שנתיים , אני חושב, אמא שלי חזרה מהקורס המתקדם, זה קורס מאד חזק של לנדמרק.
מוצ"ש, חברה שלי במיטה, אמא שלי מושיבה אותי במטבח ומתחילה לספר לי על התקופה שהיתה לה כשהיתה ילדה.
היא סיפרה לי שהם גרו בדירת חדר, ושהיא ישנה עם ההורים שלה, באותו חדר, ושהם היו עושים סקס לידה... וגם שאבא שלה היה מאונן לידה.
אחרי זה היא סיפרה לי שמתמיד היא אמרה לעצמה שהיא בחיים לא תהיה אמא כזו. היא תמיד נורא פחדה שאני אחוש שהיא מטרידה אותי מינית באיזושהי צורה. היא מאד נזהרה.
אבל אני, הביטחון הראשון שלי בחיים היה שאמא שלי אוהבת אותי. no doubt about it. זה היה העוגן הראשון בחיים שלי. אהבה אף פעם לא היתה חסרה לי.
היא סיפרה לי שמאז ומעולם היא חיבקה אותי עם הכתף שלה מופנית אלי כדי שלא ניגע בשדים שלה... מעולם לא שמתי לב לזה עד שהיא אמרה לי את זה. ואז התחלתי לראות.. מעולם לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל פתאום ראיתי...
וחשבתי לעצמי: אוי ואבוי , מה שהיא עברה... וגם, לא לתת לבן שלך חיבוק כמו שאת רוצה, זה בוודאי נורא.
היא בכתה, אני בכיתי, היינו ביחד.
מאז אנחנו מתחבקים .
למדתי משהו על אמא שלי שמעולם לא הייתי יכול לדעת. והיא פשוט באה וסיפרה לי אותו.
אחרי המקרה הזה התחלתי לשים לב לכתף שלה והרגלתי אותה לחבק אותי כמו שמחבקים כשאוהבים.
הו אמא
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
