| 3/2005
נחיתות דיאלקטיקה
"נחיתות גדולה" חשבתי לעצמי עת שטפתי כלים של שבוע שהצטברו לי בכיור בעוד אני לבד בבית עובד בתנאי אבטלה, לומד פה ושם, מעביר שעות על שעות בענייני הקמפיין בארץ.
"נחיתות גדולה" הרהרתי לעצמי על כך שהמחשבות המזוקקות שלי קורות דווקא תוך כדי אקטים פיזיים שמתרחשים לי בשירותים, באמבטיה, בשטיפת הכלים וכשאני עובר דרך דלתות. כן, הכל קשור למים חוץ מאשר הדלתות- הן קשורות למעברי תודעה ממקום למקום. המים אגב, קשורים לקשר שלנו לרחם של אמא אולי; מצב של התחברות פנימית או יציאה מכל סוג של הפרעת קשב לריכוז אמוציונלי.
"נחיתות גדולה" אמרתי לעצמי שאני ממש כבול לפירוק המחשבות, כבול לפירוק המציאות, כבול לפירוק הפעולות לגורמים קטנים על מנת לפעול באמת. יאמרו לי שפירוק המחשבות, פירוק הפעולות ופירוק המציאות הוא נחלתם של מדענים ופילוסופים, וכן- של מהנדסים- אז כן, יש בי משהו שהוא נחלתם של מובילים חברתיים אבל הוא בא לי מתוך עמדה של נחיתות, מתוך פער הלכה למעשה.
אנשים שגדלו במשפחה חד הורית הם רגישים יותר. זו לא אמת, זו מציאות חברתית. אנשים שגדלו עם קושי לימודי או קושי של ריכוז וקשב פיתחו את מנגנוני האילתור כדי להתמודד. רבות הפעמים שהם המצליחים ביותר, יש אפילו שיאמרו שהם מושא לקינאה ע"י אחרים, מכל אלה חוויתי באמת ובתמים.
אבל איזו נחיתות נכפית עלי שאיני יכול לנהל את חיי בלי היצמדות לשניות של זיכוך, של טוהר המחשבה.
כל מה שקרה לי בחיי הוא תולדה של מה שסיפרתי כאן- האי התקבלות החברתית בגיל קטן הכירה לי בראשונה את תחושות הבדידות הקשות שנמשכו לאורך שנים ארוכות, הציונים הנמוכים היו כאלה שנבעו מדברים שסיפרתי פה קודם, ועם כל אלה, פיתחתי מין טפלון על עצמי, טפלון של רגישות וטוב- זה מה שקיבלתי.
אחרי זה הפורום וכל השנים שלי שם שלימדו אותי לאמן ולנהל את ההפקה של האירועים- לטפל במולטי אנשים,מולטי אירועים ובמולטי פרטים קטנים- זה היה הפירוק הזה לגורמים שדיברתי עליו קודם- שם למדתי את זה- בגלל זה אני טוב בהפקה היום, ולא סתם ההפגנה שלנו בארץ הצליחה, אני הפקתי אותה- הקיבוץ של האנשים, הפרסום, השלטים, הבאזז, הצילומים, הוידאו, הראיון בעיתון, החומר הנע שיופיע בדיוידי של הסדרה, הקליפ שאנחנו עובדים עליו- את הכל אני יצרתי.
לא סתם הלכתי ללמוד סוציולוגיה מסתבר- היא פירקה לי את המציאות לחתיכות קטנות, הביאה לי עושר חדש של דברים מורכבים להתעסק בהם, זה כמו לפרק שעונים, אבל איזו נחיתות מוצמדת על יתו המחיר, איזו נחיתות.
הנחיתות הזו, רק אם אני אשב עם עצמי, לשעה, ואעשה רשימה של כל המטרות שלי, מפורקות לרסיסים- אני אצליח, אם לא- הן יהיו מטרות שאני חושב עליהן ללא כל מעש, שכן המציאות קורית במעשים ולא במחשבות,
זוהי תורת הניהול שלי תורת הפירוק לגורמים.
מי היה מאמין- הפירוק הוא הנצחת הכשלון הגדול ביותר שלי - הוא גם ההצלחה הגדולה ביותר שלי.
דיאלקטיקה
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
