אחרי הרבה התלבטויות החלטתי לשחרר פה את האמירה שלי במגדר. החלוקה תיעשה לפי פרקים שחילקתי בהם את העבודה.

מבוא:

עבודה זו באה להציג נקודת מבט חדשה וביקורתית על המושג "מטרוסקסואליות".

הפרק הראשון והשני בעבודה מציגים פן אישי וחושפני של מחבר העבודה בכדי לתת איזשהו מושג לגבי התהליכים הפנימיים המלווים אדם המתמודד עם ובתוך עצמו עם שינויים תפיסתיים ופרדיגמטיים הנוגעים בתפיסת הגבריות. הפרק השלישי בוחן את ההגדרות הקיימות למושג "מטרוסקסואלית" מנקודת מבט ביקורתית המנטרלת בו יסודות שוביניסטיים והמאפשרת עיצובו מחדש כמושג מגדרי מקיף וגמיש. הפרק הרביעי, תוך שזירת מעט מן ההיסטוריה האישית שגרמה לתהליכים לנוע, הוא דיון וסיכום הנושאים והתאוריות שהועלו.

תיאוריה: מרכוזה ומיד

ב"האדם החד מימדי", טוען הרברט מרכוזה (Marcuse, 1961) שהסוציולוגיה עוסקת באלטרנטיבות הטורדות ממנוחתה את החברה הממוסדת. אלטרנטיבות אלה מופיעות בדמות מגמות וכוחות חתרניים שמימוש היסטורי שלהן מצוין כתפנית חברתית. עוד הוא טוען, שלאדם מוחדרים צרכים ושאיפות, הנתפסים כשלו, ע"י המדיה ההמונית, שמימושם וסיפוקם משרת את טובת הכלל. זוהי התגלמות התבונה טוען מרכוזה בציניות- החברה הרציונלית אינה רציונלית. הדיכוי והשליטה נעשים כיום באמצעים טכנולוגיים הקובעים לא רק את העיסוקים שלהם זקוקה החברה אלא אף את צרכי ושאיפות הפרט וע"י כך נעלמת יחודיותו של הפרט והוא מוטמע בתוך החברה. כל זה מצליח ראשית משום הטענה שביצוע המשימות החברתיות הכרחי לחברה, שנית- עקב עליה ברמת החיים החומרית של הפרט, ושלישית- עקב החופש הפוליטי של הפרט להתעשר, לצבור רכוש, חופש הדיבור ושאר מנעמי הדמוקרטיה. עליה וקוץ בה, כל אותם חופַשים, על פי מרכוזה, גורמים אצל הפרט לצרכים אותם הוא מכנה "צרכים כוזבים". אלו הם צרכים המוחדרים לפרט כתוצר לוואי של העולם החופשי של היום, עולם של ריבוי ערוצים, מדיה המונית וכדומה. הצורך להתבדר, לנהוג ולצרוך, לאהוב ולשנוא כדרך הפרסומות- כל אלו הם צרכים המוטלים עלינו מלמעלה בשם אינטרסים חברתיים, לפרט אין שליטה עליהם והם תוצר של חברה הרוצה לדכא את פרטיה. מכאן ממשיך מרכוזה וטוען שעל האדם להתמודד בעצמו עם הבדלת צרכיו האמיתיים- מזון, לבוש ומגורים- מהצרכים הכוזבים, אך רק כאשר הוא חופשי לעשות זאת לפי דרכו שלו. כל זמן שהוא מנוּוט ע"י כוחות חברתיים מניפולטיביים, הוא אינו יכול לעמוד במשימה.

 במאמרו המפורסם אודות תודעה,עצמיות וחברה, טוען ג'ורג' הרברט מיד (Mead, 1934) שה"עצמי" הינו אובייקט עצמאי בתוך הגוף ושהמאפיין הזה מבחין אותו מאובייקטים אחרים ומהגוף עצמו. ראשיתו של ה"עצמי" אינו בהולדתו של האדם הנולד כלוח חלק. ה"עצמי" מתעצב כאובייקט מובחן כשהאדם מתחיל לחוות חוויות חברתיות המבחינות "זוגיות" (double בלשון הכתוב) כלומר הימצאות אובייקט פנימי שונה ואחר מה"עצמי"- יש שיקראו לכך "הנפש", "הלב", "הנשמה" ודומיהם. עוד טוען מיד שה"עצמי", שנוצר במהלך חוויה חברתית, עומד בפני עצמו ולמעשה ניתן לפנות אליו ולהתייחס אליו כישות עצמאית. כדוגמה, נותן מיד את האדם הכלוא בבידוד במשך זמן רב. אדם זה הסובל מבדידות רבה מעסיק את עצמו בלדבר עם ה"עצמי" שלו. עם עצמו.