לא האמנתי, אבל כן, ישרא חזר. 

עוד אין מנגנון גילוי פוסטים, ואין ממש ממשק טוב והעורך נראה חרא, אבל היי, ישראבלוג כאן.

הגעתי לפה בן 23 ועוד שבועיים וחצי אני חוגג 40 בארץ זרה.

- 

אמצע מגיפת הקורונה. אני יושב בלוס אנג׳לס.

מסביבי רוב האנשים בבידוד. אבל רוב ארצות הברית כבר לא בבידוד.

האקסית שלי עדיין איתי, ובחודש חודשיים הקרובים היא לא הולכת לשום מקום.

נפרדנו 3 חודשים אחרי שהיא עברה אלי, ואז התחילה הקורונה. אמרתי לה שהיא לא צריכה לדאוג לכלום ושאני לא אסכן את החיים שלה בלהגיד לה ללכת.

אתמול ושלשום, אחרי 3 חודשים שלא באמת דיברנו, דיברנו באמת. זה הרגיש טוב.

ומאידך, היום כשכל הכיור הזרים מים על כל המטבח, היא לא ממש עזרה לי, ואז כשחזרתי למטבח אחרי שהיא הזיזה את הכלים, הייתי צריך להשלים את כל מה שהיא עשתה (רבע עבודה) והיא נעלמה לה בחדר שלי כמו שהיא עושה לא מעט.

באתי אליה אחר כך ואמרתי לה שאני לא סובל את זה שכשהיא מחליטה שאני מסוכן למרות שאני לא, היא נעלמת.

המוח שלה פשוט מחליט את זה והיא משתתקת ונעלמת. בלי מילה, בלי כלום. נעלמת.

ואם חשבתי ב- 48 שעות האחרונות לתת איזשהו סיכוי, הבנתי שאני לא רוצה אשה נעלמת, אני לא רוצה אשה לא מדברת. אני רוצה אשה ששווה לי, ובעיקר יותר מהכל, עם עמוד שדרה.