| 9/2003
אסקפיזם= מצב של בריחה מדעת.פניו של דור
לתומי חשבתי שיהיה זה סופשבוע כמו בספרים.... מעט ידעתי שלא כך הולך להיות הדבר...
חיכיתי לטלפון שלא הגיע, אבל היו הרבה אחרים שפשוט לא היו בשבילי. קראתי קצת את קוטזי מהפוסט שעבר שהוא סופר מצויין, אני לא קורא סופרים ישראלים, בכלל, מהתיכון, רק אחרים. הייתי בהמון נסיעות. באחת מהן, פתאום א' התקשרה אלי, הזמינה אותי לבריכה.מה אתם חושבים?
פגשתי כל מיני בנות חמודות ממודיעין, במודיעין יש בנות חמודות, בכלל כמו שאמרתי פעם, בנות עם נגיעה למדעים מדליקות אותי, וגם למחשבים, אבל שוב, הרגשתי את חוסר הזמינות הזו, והטלפון הזה שלא הגיע , שיגע אותי לגמרי, והשותף שלי לחדר שלא ידע להתארגן בשקט, עשה המון רעש, כמו חייל צעיר, למרות שהוא כבר שנה וחצי ביחידה כבר, אלהים אדירים, והוא היה קצת עם מסכה של צדקן, זה היה מעצבן, לא נתן לישון.
ידעתי בליל שישי שמשהו עומד לקרות ביום שבת, אמרו לי שאני יוצא לנסיעה ביום שבת בשש וחצי בבוקר, טוב, עשיתי את זה, יום שבת החליטו שמקפיצים את כולם, עשיתי אתמול לפחות 6 שעות באוטו. פעמיים להרצליה, פעמיים לראשון, לחולון, ליהוד, לתל אביב. זה היה מה שעשיתי אתמול, לא נראה לי ששכחתי משהו, ואז בערך בצהריים, קצת לפני החדשות ידעתי מה המצב, אחמד יאסין. מידרו אותי, אבל זה בסדר, ככה זה.
כבר ויתרתי על הטלפון, הייתי חייב להשתחרר ממנו, אני חייב להשתחרר מדברים, לא יכול שדברים עוצרים אותי.... ואני לא מדבר על מערכות יחסים אז על תפליגו לשם. אבל אם דברים במחשבה כובלים אותי אני שוחט אותם, בכל מעודי, לא סובל פרות קדושות, מחפש את המחשבות "הלא נכונות" שאני חושב שעוצרות, שיוצרות אותי לא שליו,עצבני, מרוגז, היסטרי וכו' והולך לחדר ניתוח... כבר אמרתי, זו מהותי, זה מי שאני. נשמע קצתמגלומני כשאני אומר את זה, אני לא אוהב את זה אבל כשחשבתי על הבלוג שלי אתמול, וחשבתי עליו המון (כי רציתי לכתוב המון) מצאתי שאני רוצה מקום כזה לעצמי, אני רוצה מקום של פורקן והשתפכות, כי אני לא מרמין בהשתפכויות חסרות מעצורים, אני גם לא מת על אנשים שמשתפכים בכל מעודם בלי שום ביקורת עצמית, אבל אני כן מכיר ומבין ומקבל ואוהב לשתף ולתת משלי ולשמוע אחרים, ואני כן יודע שזה חשוב, אבל אני פשוט לא מחוייב לזה. אי אפשר להיות מחוייב למשהו ובאותו זמן להיות משועבד לו בשם הרגש, זו הונאה עצמית, אשליה ועצוב שרבים האנשים.
ואז בסופו של יום ארוך ארוך לפני השינה, פתאום הטלפון. פתאום בלי הקדמה. דיברנו.
את קוראת אותי עכשיו, אני יודע.
אמא עשתה היום את הניתוח, המנתח חמוד של החיים, איש יקר במחוזותינו, אין רבים כמותו. וגם העוזרת שלו, חיילת צעירה, מלי שמה. לי ולאמא שלי קופץ הפיוז כל פעם שאומרים את שם משפחתה. קוראים לה אַפְּפֶל ומשום מה כולם שם מצליחים בלי הרבה מאמץ בהקשבה כבר תמיד, בדיסלקטיות, בעיקר בחוסר אכפתיות לעוות עיוות חמור את שמה. זה הולך ככה: אַפֵּל, אֶפֶּל, אַפְלַל, אַפְלַלוֹ, אַפֶפֶל. נשבע לכם זה מקפיץ אותי מהמקום, זה עושה לי אדום בעיניים, העשן יוצא לי מהאזניים והתחת שלי נשבר.
אמא שלי חכמה, היא אומרת שאנשים שמזניחים את המוח שלהם, המוח שלהם מזניח אותם. זה נכון, ואין מה לעשות. זה מתחבר לשיחה שהיתה לי איתה היום על הנוער. השנה האחרונה אני לימדתי ילדים בבתי ספר יסודיים במושבה ונחרדתי. הילדים של היום חסרי כבוד למבוגרים, חסרי כבוד לעצמם, בורים מאין כמותם ושכל עניינם הוא להיות סלבריטאים. אמא שלי סיפרה לי על חברה שלה שהיא בעלת חנות ספרים ושמוכרת ציוד לבתי ספר, היא אומרת שההורים באים אליה להתלונן. והרי הכל מובן, יש כמה הסברים:
1- הורים תלויים בילדיהם- המבוגרים נמצאים לרוב בפער טכנולוגי מילדיהם, אפילו אני יודע את זה, יש דברים שאמא שלי לא יודעת לעשות בסלולרי, היא לא יודעת לנקות את המסנן במזגן, היא לא יודעת להקליט בוידאו.
2א- המצב הבטחוני- הורים נותנים לילדיהם פלאפון כדי לשמור על קור הרוח של עצמם, הם רוצים תקשורת עם ילדיהם. עזבו את זה שזה מנציח את חוסר התקשורת בין ילדים להוריהם, הרי ילדים אוהבים חופש והרבה ופתאום הם צריכים לדווח, הרי זה על הפנים.
נוצרת תלות- והרי אני כל הזמן כותב פה על יציאה מתלות.
2ב- ההורים פוחדים שיקרא משהו לילדיהם, עיינו מקרה הדולפינריום או כל אוטובוס שהוא ב 3 שנים האחרונות, ההורים מתקפלים מול ילדיהם, רוצים להימנע מרגשי אשמה ביום הנורא שאולי יקרה והופכים לסמרטוטים מול ילדיהם. ילדיהם נהיים חארות חסרי עמוד שדרה שכל מַאַוַויַים לשרוד בעולם ולנצל אחרים ולהיות או להסתכל או לזיין כוסיות. כבר הזכרתי את "שרון, לכי לעזאזל" ?
4- הילדים והנוער לא קוראים. זה נורא. הרי זה כל כך מדליק להיות חכם, ואם לא חכם, אז פשוט לדעת דברים, ובמקום זה, לאן אנחנו הולכים- לאנג'לינה "מס שפתיים", לשרון "אני רוצה להיות מפוטמת". תראו מי מעניים אותנו- צינוביץ' הנעל והאקסית שלו דנה המחמצנת. למי אכפת?
5- הורים זה הכל- הבעיה היא שהכל התחיל מההורים וזו בעיה של דורי דורות- ילדים אהבלים יוצאים מהורים אהבלים. אם ההורים נעליים שלא קוראים, אזי לרוב זה מה שיצא מהילדים, למרות שתראו את אמא שלי (כבר יצא לכם להתרשם ממנה)- הורים שלא קוראים לא יכולים לתת לילד שלהם ספר, הם לוקחים אותו לאילת עיר האסקייפ, תרתי משמע.
אז מה יש לנו, הורים סמרטוטים, מאותגרים טכנולוגית, עבדים לסלולרי שהופך אותם לעבדים לילדיהם, שלא קוראים ספרים ושכל חייהם אסקפיזם לחיי האהבה, אהבה מעבר לפינה, סלסטה, אסתי המכוערת ואסקייפ- יש לאן שלא שמים גובולות לילדים שלהם ואז מתלוננים שהילדים של חייהם דפוקים (אה כן, ואז הילדים מאשימים את ההורים שלהם כל חייהם על ילדות מזוינת).
ילדים מתים על ללמוד, זו מהות חייהם, גם אם זה ללמוד לרכב על סקייטבורד או ללמוד לאפר. אתם צריכים לראות ילדים שמסבירים להם איך מעבורת מתרוממת לחלל, אתם צריכים לראות את הברק בעיניים שלהם, עשיתי את זה עם ילדים בני 9 עד 12. כולם היו נרגשים מהעסק... ללמוד מילים כמו בוסטרים, רקטות, כשמדברים איתם הייטק הם נהנים והרי כל כך קל לעשות הייטק בחינוך, אין פשוט מזה, אבל נחשו מה- המורים של היום זה ההורים הסמרטוטים (המאותגרים טכנולוגית האסקפיסטים) של אחר הצהריים. אז לאן הגענו.
אתם יודעים מתי זה הכה אותי הכי חזק? כשראיתי את המטומטמת והמטומטם מהכנסת, גבריאלי וחזן, רוצים לעלות להר הבית בתשעה באב ודב גילהר מתקיל אותם עם שאלות כמו: מי בנה את בית המקדש הראשון, והשני?
מי החריב את הבתים?
באיזה תאריך?
הם לא ידעו----- הם לא ידעו--- הם כל כך מטומטמים--- ולא בגלל שהם לא ידעו--- הם הם הסמן של החברה הדפוקה שלנו--- הם דפוקים כי הם רוצים להצית את ישראל על משהו שהם אומרים שהוא בנפשם אבל הם לא יודעים עליו דבר--- זה האבסורד.
המדהים הוא שהם, כשמסתכלים על זה בראייה רחבה, הם התוצר של החברה שלנו, מגיעים למקומות גבוהים אבל אין כלום בפנים וזה מי שאנחנו... אתם יודעים מה- אחרי שראיתי את זה אמרתי שאני מוכן שיסדרו את המדינה הזו ביום 9 באב, ושילמדו את הילדים ואת המבוגרים חזק חזק, רק של נהיה ענבל גבריאלי, הרי זה הסיוט הגדול ביותר, להיות ענבל גבריאלי, לאן עוד אפשר להגיע? אתם מבינים אותי?
והנה מתוך Ynet, אם באל לכם לצחוק ולבכות- הנה פני הדור שלנו:
חברי הכנסת ענבל גבריאלי ויחיאל חזן הודיעו כי הם מתכוונים לעלות מחר (יום ה') להר הבית למרות איסור המשטרה. גבריאלי אף הצהירה כי "גם אם המשטרה תאסור, אני עולה להר הבית" וטענה כי "זה חוצפה וריפיון שלא מאפשרים ליהודים לעלות להר הבית".
למרות הנחישות שהפגינו, נכשלו הבוקר השניים בחידון שנערך להם בנושא בתוכנית הבוקר של טלעד, "קפה טלעד". להלן קטעים נבחרים מתוך הראיון שקיימו דב גילהר וירדנה ארזי עם שני חברי הכנסת:
ארזי: ח"כ גבריאלי, עד כמה הנושא הזה הוא בנפשך? גילהר: במה את קשורה להר הבית?
גבריאלי: אני יהודיה, הר הבית הוא המקום הכי קדוש ליהודים.
גילהר: לפני שהיית חברת כנסת עלית הרבה להר הבית?
גבריאלי: לא, היום יש לי את האפשרות להשתמש, כמו שאמר ח"כ חזן, במה שמקנה לי חוק חסינות חברי כנסת. להימצא בהר הבית, למחות ולייצג את אותם אזרחים שלא יכולים להגיע.
גילהר: הר הבית מבחינתכם, זה אומר משהו?
חזן וגביראלי: וודאי, וודאי.
גילהר: זה קשור לנימי נפשכם היהודיה?
חזן וגבריאלי: וודאי, וודאי.
גילהר: כי אנחנו חשבנו שזה סתם צעד פוליטי פופוליסטי, זה מה שחושבים, שאתם רוצים להתפרסם. אתם אומרים שהר הבית נמצא בנפשכם, אז אנחנו הכנו לכם חידון קטן, שאלות פשוטות, כל תלמיד בית ספר יכול לענות, אם אפשר קצת מוזיקת רקע... חברי הכנסת הנכבדים, איזה מבתי המקדש היו מוצבים בהר הבית הראשון או השני?
חזן וגבריאלי: שניהם.
גילהר: תשובה נכונה. מי בנה את בית המקדש הראשון?
חזן: הכהן, אהרון הכהן.
גבריאלי: אין לי שמץ.
גילהר: שלמה המלך! מי בנה את בית המקדש השני?
חזן: לא יודע, אבל אני לא חושב.. אני צם בתשעה באב...
גילהר: אבל הר הבית בנפשכם... איזה אירוע דרמטי בחיי העם היהודי התרחש בהר הבית זמן רב לפני בניית בית המקדש? רמז: הר המוריה.
חזן וגבריאלי: (דממה)
גילהר: עקדת יצחק. מתי נחרב בית המקדש הראשון, מישהו יודע?
חזן: אני לא יודע.
גבריאלי: (שותקת)
גילהר: תשעה באב. מי החריב את בית המקדש הראשון?
גבריאלי: אני צריכה לעצור את החידון הזה פה!
גילהר: למה? אנחנו משפילים את חברי הכנסת?
גבריאלי: אין כאן שום השפלה... את כל הפרטים האלה....
גילהר: אני מספר לצופים, נבוכדנצר מלך בבל.
חזן: בסך הכל אתם עושים מה שעשיתם בדרך כלל לפלסטינים. אתם מסייעים בידם. אתם בסדר גמור. אתה צריך להבין, אני יהודי, זו זכותי על הארץ ואני רוצה לבקר בכל מקום שכף רגלו של יהודי מבקשת לדרוך בו.
גילהר: לא משנה מה ההשלכות?
חזן: אני חושב שכאשר במשך דורות שלמים עם ישראל מזכיר בתשעה באב את חורבן הבית, זו זכותי הלגיטימית ללכת ולבקר ולהתפלל שם ולקרוא "איכה", נקודה.
גילהר: זה לא בא באמת מבפנים, זה לא שיש לכם קשר כזה היסטורי.
גבריאלי (מתפרצת): אני צריכה לדעת את כל הפרטים האלה?
גילהר: כחברת כנסת? לא!
גבריאלי: לא, אני צריכה לדעת באופן כללי, כיהודיה את כל הפרטים האלה שכולנו למדנו בשיעורי תנ"ך ובשיעורי היסטוריה בבית ספר יסודי ובתיכון. אין לדברים האלה ולו נגיעה קלה עם העובדה שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים, שהר הבית נחרב בתשעה באב, שזה אקט מאוד סימלי.
גילהר: בית המקדש נחרב בתשעה באב, לא הר הבית.
גבריאלי: סליחה, כן, בית המקדש. יש כאן אקט מאוד חשוב ומאוד סימלי לנו כיהודים לעלות להר הבית בתשעה באב. יש כאן עניין מאוד מאוד עקרוני להפסיק את הרפיון ואת החולשה של עם ישראל לגבי הריבונות שלה בהר הבית. מתי מימשנו את הריבונות שלנו? מאז אותן ארבע שעות ב-67' היתה לנו ריבונות שם או שאנחנו משחררים לאוויר הצהרות רהב לגבי העבודה שיש שם ריבונות ישראלית? הגיע הזמן להתחיל לממש את הריבונות הזאת!
גילהר: תודה רבה לכם.
ח"כ חזן אמר בתגובה לראיון: "ידעתי את התשובות לחלק ניכר מהשאלות. לא רציתי לפגוע בכבודו של המרואיין ולהגיב באופן אישי אבל אני לא עומד לבחינה. הסוגיה היא עקרונית ואני לא אתן יד לקוריוזים. לא יתכן שאי אפשר לתת ליהודים לקיים את חופש הפולחן באופן חופשי".
ח"כ גבריאלי מסרה בתגובה: "סירבתי לענות על השאלות כדי לא לקחת חלק בניסיון להמעיט בחשיבות הנושא. העליה להר הבית דווקא בתשעה באב חשובה מדי בכדי להופכה לשעשועון טלוויזיה. מבחינתי זה היה ניסיון ציני ובוטה לתקוף את העמדות המדיניות שלנו בדרכים מגוחכות ולא ראויות. נלחמתי ואמשיך להילחם על הדברים החשובים לעם ישראל.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
