אנשים המכריזים שהם מודעים לעצמם מאד נופלים בלי ידיעתם למלכודת ההיבריס.

מלכודת המודעות העצמית רבת כח וערמה ומעוורת את החוטאים בה להאמין שהכל תחת שליטתם המנטלית-מוחית וששום דבר אינו חומק מהם. אין הם מודעים לכך שיש דברים שהם אינם יודעים שאינם יודעים המנהלים את אורח קיומם, ומבטלים את האפשרות הזו כעיכוב זמני בגלגלי המכונה "המשומנת" שלהם.

אני מוצא אם כן שהשימוש באמירה הזו... חסר... או... "מלא בעצמו" אך מעיד גם על אי לקיחת סיכונים בתחום הביקורת העצמית, אי הליכה שלב אחד פנימה ועוד שלב כמתבקש רק מתוקף חוקי ההגיון, הרי אם כבר ללכת פנימה אז עד הסוף אל תהומות הפחד וחוסר התשובה הסופית- הרי אין תשובה סופית ואדם יכול לכל היותר להיות שבע רצון/שלם/מסופק די הצורך עם המקום אליו הגיע. או שלא.

אך אדם מקדיש עצמו להגיונות עצמו רצוי שיהא יכול לומר על עצמו 'אני שלם עם המקום אליו הגעתי' בכל רגע, בכל עת. בין כך ובין כך 'נגזרו' עליו חיי תהייה וחקירות צולבות. כמובן לא יכול אדם כזה לחיות היותו לא בן חורין שנכפה עליו איזשהו דבר, יהיה זה שקר עצמי, על כן, כל דבר הוא בחירה וחכם יהיה שבע רצון מהמקום בו הוא נמצא. אם לאו-יהיו התוצאות הרסניות.