| 9/2003
כתיבה מסייעת לפצעים להחלים
היא מסייעת לפצעים להחלים, שמעתם?
מה אני רוצה להגיד בזה?
קראתי בעיתון בשבוע הארוך הזה שהיה לי (שתי עבודות במשרה מלאה עושות שבוע ארוך לאללה) שרוב הישראלים מרוצים מהחיים שלהם, מרוצים מהמשפחה שלהם, מרוצים מהעבודה שלהם, מרוצים.
מי אמרה? הלמ"ס. מה קורה פה לעזאזל? הלמ"ס בשירות הפוליטיקה?
את מי הם שאלו? את האמהות, את הרעבים, את הילדים שנשארו בבית בלי מחברת, את ככר הלחם?
לא.
ממש פנתר שחור נהייתי
ראיתי בסופ"ש את הסרט על הפנתרים השחורים... היה סרט מעניין מאד. ראיתי את הזכר שלי שם. כן, הזכר שלי שהשאיר לאמא שלי טיפ זרע והיא בתמורה יצרה אותי. הזכר שלי היה והינו צלם, הוא צילם לפני 30 שנה את הפנתרים, היה יפה הדפוק, מזוקן כמו תמיד, לפני שהסתנוור מאור התשובה. מפעם לפעם אני רואה אותו בטלויזיה. בשבילכם הוא אף אחד, צללית על המסך, אני רואה אותו כשהוא מופיע לשנייה.
הזכר שלי אחראי להרבה דברים שאתם כן יודעים עליהם, אם אתם מספיק מבוגרים בשביל זה.
הוא עשה את "אני מאשים" של דרעי
הוא עשה את כל מערכות הבחירות של ש"ס
הוא אחראי ללווין של עובדיה
הזכר שלי
הנה תמיד כשאני מתחיל לחשוב עליו, בהתחלה הכל בסדר, פתאום עולה לי המוגלה, מאיפה היא הגיעה, תמיד היא שם מחכה, חלק ממני. רק לא להתנגד, רק לא להתנגד (המאבק כבר התחיל, אוי איכס הנה זה בא).
לא יודע מה לכתוב, ההתקהות כל כך מהירה, סממני הגנה, כנראה שהמנגנונים שלי הם נגד קרינה ברמה של 320, זה היה מהר, כמו שדם מגליד, המנגנון הגנה שלי עובד יותר מהר... די מדהים שאני חווה את זה בשידור ישיר, בדיוק כשאני אתכם... לוקח לי זמן לכתוב את הפוסט הזה... מילה אחר מילה אני חווה תחושות פנימיות בגרון ובבטן, אלה מרכזי העצבים שלי. כאב, כעס, תסכול, כעס, בחילה בגרון, אוו איזה פצע,
רק כותב עכשיו,
הפנים נפולותטיפה מטפטפת מבית השחי, אני מסריח, אבל להתקלח לא בא לי, היא מגיעה לי תכף למרפק, לא בא לי להיות נחמד, משתיק את כולם, גם אותה, גם אותה
התחושה מתחילה להתפוגג, המנגנונים, הם חזקים ממני, תחושה נוראה, איזה חוסר יכולת, עומד (יושב) חסר אונים.
טלפון מפריע לי את חוט המחשבה, מישהי מציעה לי עבודה עם ילדים , ברמלה-לוד, עבודה באנגלית עם ילדים חזקים באנגלית וחלשים באנגלית... אומרת שיש ראיון השבוע, אני עסוק אני אומר לה, אתקשר עוד שבועיים היא אומרת אם עדיין יהיה צורך... אני מסביר לה מה לימדתי, מתחבר לגועל שעברתי עם הילדים השנה האחרונה...
נשאר עם משקעים, נשאר עם משקעים, עוד זוכר, הזכר שלי. אני אחלים, אחיה את החיים שאני רוצה ומחוייב להם, לא במאבק, מקבל את הלב.
איזה נפלאות אני עובר בחיים, לב שבור הוא לב שלם ביחד עם מהנדס מחוייב לבקרת המחשבה...
טופח לעצמי על השכם, החיים המעניינים שלי.
תודה שאתם קוראים אותי
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
