תיאוריה ודיון

בראיון שערך  ג'ונתן רתפורד עם אוּלריך בֵּק, מדבר  בק על שתי תקופות במודרניות. תקופה אחת, לה הוא קורא "המודרנה הראשונה", מבוססת על מדינת הלאום, זהויות קולקטיביות ועקרון כלכלי של תעסוקה מלאה. "המודרנה השנייה" לעומת זאת, מביאה איתה גלובליזציה ואינדיבידואליזציה. אינדיבידואליזציה לפי בק היא שינוי מבני וסוציולוגי בזיקה בין הפרט לחברה- השתחררות ממעמדות חברתיים (אנשים שלא משייכים את עצמם יותר למעמד), שחרור הנשים מגורלן המעמדי והתעסוקתי כעקרות בית התלויות כלכלית בגבר, שינוי תפיסת מעמד המשפחה לכיוון של משפחות מזן חדש (משפחות חד הוריות, משפחות ללא נישואים) ושינוי הרגלי שגרת העבודה כתוצאה מהתגמשות שעות העבודה (עבודת משמרות, חצאי משרה וכדומה). כל השינויים האלה, לפי בק, הופכים את המושגים הקלאסיים ל"מושגים זומביים"- מושגים אשר חיים עדיין באקדמיה אולם הם כבר בחזקת מתים בעולם הממשי(בצורת מחקרים חדשים המשתמשים במושגים מהמודרנה הראשונה). המוסדות שגובשו במהלך המודרנה הראשונה מנסים להתמודד עם מושגים מהמודרנה השנייה, החורגים מהם בשפה, במהות ובתוכן ועל כן אין המערכת מסוגלת להתמודד עימם.

אין שחרור בלא תודעת עבדות, טוען מרכוזה, והתעוררותה של זו נתקלת בקשיים חברתיים ממוסדים. המודרנה השנייה שלי התעוררה בכניסה שלי לאוניברסיטה לחוג לסוציולוגיה אך בעיקר לקורסי המגדר שלקחתי, שם פעמים רבות הייתי אחד מבין גברים בודדים בתוך כתה מלאה בנשים. ההגיון שעמד מאחורי הבחירה שלי בקורסי מגדר היה אינטרסנטי לגמרי- רציתי להבין נשים טוב יותר- גדלתי עם שתי נשים-אמי ואחותי, ורוב חבריי הן בעצם נשים, הגיוני שאוכל להפיק מכך ערך. עם הזמן למדתי יותר ויותר מושגים ורעיונות פמיניסטיים ביקורתיים. עתים היה זה מאד לא נוח לשבת בכתה כשנושא השיעור פעמים רבות הוא למעשה ביקורת נוקבת על המין הגברי ועם זאת, התחילו בי מספר תהליכים: הלמידה על "שחרור האישה" מכבלי המחשבה הפטריארכליים הובילה אצלי לרצון להתנסות בעצמי בשחרור מהכבלים- מרגע שנודע לי שיש כבלים- מעבר למצבי הביולוגי כזכר, הבנתי שאין שום משמעות לעובדת היותי גבר כי אם ראשית להיותי בן אנוש - ככזה אני רשאי לבחור את המגדר שלי בהיותי חופשי. האם זה כל כך יוצא דופן שגם גברים ירצו להשתחרר מכבלים היסטוריים של מגדר ותפקידים היסטוריים? אני רציתי.

דבר נוסף בעל חשיבות בעיני הוא פרספקטיבה חדשה שקיבלתי בעניין היחסים בין גברים לנשים. כמדומני שזה היה בשיעור שנושאו היה נשים במשפט והמרצה דיברה על הטרדה מינית כשלפתע היא אמרה שיש נשים (היא התכוונה ללסביות) שהמין הגברי כלל אינו מעניין אותן. כיוון המחשבה הזה היה חדש לי- הפכתי את האמירה הספציפית על לסביות לכיוון הכללי יותר של נשים בכלל. מעולם קודם לכן לא חשבתי על היתכנות "העלמת" חצי מהמין האנושי כחלק מתפיסת עולם בטענה שהוא "פשוט לא מעניין" או "לא רלוונטי". את הדברים השלכתי על עצמי והגעתי למסקנה המתבקשת שישנן נשים שאני "בכלל לא מעניין אותן". בעצם, הוציאה המרצה את המין הגברי בהינף משפט ממרכז העולם. גם אני יצאתי אז מהמרכז. זו היתה פרספקטיבה חדשה- לפתע קטנתי בכמה מידות.

ברצוני להבהיר את דבריי ע"מ שלא יובנו בצורה לא נכונה- באומרי שלפתע קטנתי אין כוונתי שמימדיי האישיים או בטחוני העצמי נפגעו חלילה, ההפך הוא הנכון. למעשה הבנתי שישנו אני פנימי, מעין I מתוצרת מִיד, אך עצמאי יותר מזה שהוא תבע, המבקש לפרוץ החוצה ולהגיח מתוך מעטפת ה- SELF המחוברתת, הקשוחה והמגדרת.

לימודי המגדר גרמו לי לבחון ולבקר את ההגדרה העצמית שלי ברמה המגדרית. הסיפוק מכך הוא גדול כיוון שכעת ניתן לבוא במגע עם חלקים שבי שעד עתה התנהלו כמותנים ע"י כוחות חברתיים (ולדוגמה- המקרה של תמי) ועצם ההכרות עם אותם כוחות, עצם ההבחנה והיכולת לתת להם שם ברמה האישית, (שוב- המקרה של תמי) ממסמסת את כוחם ושליטתם על האינדיבידואל שבי נוסח המודרנה השנייה, המבקש להשתחרר תודעתית והלכה למעשה מהגדרות מגדריות וחברתיות נוסח המודרנה הראשונה של בק ולמעשה- לחַברת את עצמי כרצוני.

המהלך הזה בין היתר, הוא שגרם לי לפקפק במוחלטוּת הקביעות המגדריות אודות לבוש נשי וללכת אחר צו ליבי בנוגע לקניית החצאיות ויותר מכך- ללבוש אותן. דבר הוביל לדַבַר וגם הגדרת ההטרוסקסואליות שלי עמדה במבחן. הטרוסקסואליות כהגדרה לאדם הנמשך לבני המין השני התגלתה כמושג זומבי צר (מרכוזה) שאינו מיטיב לתאר את רזי נפש האדם. יותר מכך, הסאב-טקסט של הגדרת הטרוסקסואליות גורם בעקיפין לשיעבוד האדם בכך שהטרוסקסואל אמור להרגיש ולהתנהג בצורה מסוימת, וכמו כן, לסלוד ולהתרחק במשך כל חייו מצורות שונות של הוויה מינית ומגדרית. הטרוסקסואליות היא אם כן מושג זומבי כי אם לא, אזי לא ניתן להסביר מגמות בנות זמנינו כגון נשים הטרוסקסואליות (נמשכות לגברים) הרוצות להתנסות עם נשים אחרות או גברים הטרוסקסואלים הסקרנים לגבי מין עם גבר. איך תתואר התופעה הנהיית שכיחה בה נשים, לאחר מערכת נישואים ארוכה וילדים מחליטות לחיות עם אישה פתאום? האם ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת ושחצנית שהסקרנות בלבד היא בהכרח הטיה מוחלטת לכיוון ההומוסקסואליות והלסביזם? האם לא יתכן שסקרנות היא רק סקרנות? האם לא יתכן שלפעמים סיגר הוא רק סיגר?!

על כל אלה אם כן, נדרשה הגדרה חדשה, פלואידית, בעלת גבולות קשיחים פחות וסובלניים יותר והמטרוסקסואליות נתנה את הבסיס לכך לאחר שהוצאו ממנה היסודות השוביניסטים במהותם והוכנסו אליה במקום זאת יסודות הומניים ואינדיבידואליים יותר נוסח תקופתינו שאינם חוששים מבחינה מחודשת של גבולותיהם החברתיים והתרבותיים ושמלכתחילה מודעים לעצמם ומקבלים את עצמם, חסרי יומרה,  כזמניים וכתולדה של משא ומתן.