היום נסעתי אלף פעמים באוטובוס. די נמאס לי ממנו. די כבר לסוע באוטובוסים, הגיע הזמן טוסטוס. יש זמן.
היום באוטובוס פגשתי בחור שאיתו העברתי ימים רבים מילדותי. שיחקנו יחד כדורסל כשהיינו ילדים ונערים עד שהוא עזב לתל אביב. שאלתי אותו אם הוא משחק. אמרתי לו שאני זורק בלוקים. הוא אמר שגם הוא לא נגע בכדור כבר שלוש שנים. צחקנו שנינו שאנחנו פדלאות ושאין לנו אויר לרוץ, זה היה כזה כיף לצחוק על עצמינו על מי שהיינו פעם ועל העגלות שאנחנו היום. זה פשוט היה כיף. אחרי זה לקחתי ממנו את הטלפון שלו ואולי נזרוק קצת בלטות בפעם הבאה שנתראה.

 

האדם השני שפגשתי היתה בחורה חמודה מהצבא. שירתנו יחד. היא מתיאטרון ופתאום הבנתי את הטירוף/שריטה שראיתי לה בעיניים בכל פעם שהייתי פוגש אותה ביחידה. פתאום העיניים שלה היו בהקשר הנכון, פתאום הבנתי מי היא.
היא גם סיפרה לי על הקצינים שהיא עשתה שם... הייתי בשוק.

אני נוסע ביום שבת לטיול בצפון. יהיה מגניב. בכלל, אני אוהב לבלות עם האנשים שאני מסתובב איתם לאחרונה. נהיה לי כיף.

הזמינו אותי להציג את התמונות שלי. אני הולך לקבל תערוכה משלי. תערוכה ראשונה של תמונות. עיתונות יח"צ והכל. סוף הדרך, צריך להתכונן. בבוא העת אני אודיע איפה ומה ותוכלו לבוא. אין ספק שזו התקדמות רצינית.

הולכים לראיין אותי לסרט על מעריצי סטר טרק. התפקיד שלי יהיה לייצג את "ישראל". גם כן לא רע.

פעם הייתי מדבר על הון חברתי. משקיעים ביחסים עם אנשים ואז זה חוזר בצורה של טובין- כספיים, חברתיים, דלתות נפתחות והכל. אני חושב שאני מתחיל לממש.

פוסט אופטימי לשם שינוי