|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 4/2005
פריים מורכב- על אהוד מנור אני יושב עם אמא בפיצה ברודווי ברחוב אוסישקין אחרי ששיחררו אותה ממכבי לפני שאנחנו נוסעים לחדר מיון. אמא שלי, שלא אכלה כלום, נותנת אותה בפיצה. אני יושב לידה ולומד למבחן שיש לי עוד יומיים. רק התחלתי. אנחנו על המדרכה, יושבים לשולחן, באלכסון שמאלה מאיתנו, בכניסה לפיצריה יש טלויזיה. ערוץ 1. משדרים שירים של אהוד מנור. גלי עטרי וקורין אלאל שרות את אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת. מכיוון השווארמה מתקרבת אשב, מבוגרת, בערך כבת 60, מטופחת כזו כמו ברמת השרון, אבל מכוערת ובעיקר מגעילה אותי, כי היא מעשנת סיגריה, הולכת כמה צעדים. נעצרת 40 סנטימטר מהטלוויזיה, ומסתכלת על אהוד מנור מחייך בראיון עם מעשנת אחרת, איכ-קוראים-לה-זאתי-נו-מהתכנית רוק של ערוץ 1. הפנים שלה מתמלאות עצב, היא מפסיקה להביט לרגע במסך, חוזרת ומביטה בו, מורידה שוב את מבטה, ומתחילה לצעוד שוב.
רק חבל שהמצלמה שלי לא היתה עלי. זה היה רגע להנציח.
| |
|