| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2003
תמונת מצב
הכי קרוב שאני התקרבתי אי פעם לחלל החיצון לפי דעתי היה אתמול והיום בים המלח, במקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ.
בתור אחד, שמעולם כמעט לא יצא לחופשה על מנת לנפוש כמו בני אדם רגילים, גם מעולם לא נכנסתי קודם לים המלח (לפני המסע לפולין גם לא טסתי לחו"ל). אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה בצילומים של אנשים צפים בים הזה. תמיד אמרתי לעצמי: אתה לא יכול לצוף. אבל הנה נכנסתי למים, ופתאום הרגשתי כמו בלון-- אי אפשר לטבוע... איזה קטע.
עכשיו למה החלל החיצון? מפני שכל תנועה במים לוקחת אותי. כמו בחלל החיצון. אם אפילו רק תפליצו בחלל באין כבידה ששם, האויר שישתחרר ישמש כדוחף. אותו דבר קרה לי במים האלה. כיף.
אם היתה לי פנטזיה בראש לפני הסופשבוע הזה לגבי הטיול הזה, היא היתה לשכב פרקדן, לשחרר את כל המחשבות שלי באחו, ושלא יציקו לי. א-מה?
לא הצלחתי להירגע כמעט... כל הזמן היה משהו. והפעם היחידה שהצלחתי באמת לנוח, היתה הבוקר, אחרי שיצאתי מהחדר שלי והחזרתי את המפתח, הלכתי ללובי, היתה שם ספה ענקית... פשוט נזרקתי שם ונחתי 20 דקות ושימות העולם. זה כל מה שהיה לי... אבל המלון הזה היתה באמת סתם, וכהוכחה לכך, כל הזמן הזה הציק לי זבוב שעשה לי רונדלים מעל הראש כאילו אני הגופה של ישו או משהו.
אבל סך הכל היה לי אחלה... התגבשתי עם העובדים, אני מאד אוהב את המקום הזה, ומאד רוצה להישאר... לפני כמה ימים, אחרי הפוסט שבו כתבתי שאני הולך להגיד לבן של הבוס שאני רוצה להישאר, באמת הלכתי ואמרתי לו... הוא אמר שהוא יחזור אלי שבוע הבא. אוקיי.
היום אנחנו חוזרים מהטיול... קניון רמת אביב... אני פוגש מישהי שאני מכיר כבר שנים בלנדמרק, עשינו שם כל מיני פרויקטים ביחד... יש לנו יחסים ובכלליות, אנחנו מאד מחבבים זה את זו. קוראים לה נועה. אנחנו מתחבקים... היא ממהרת... אני שואל אותה מה קורה איתה בימים אלה... היא מספרת לי שהיא פתחה אתר לחברה החדשה שלה ושהיא מאמנת מנהלים בכירים... נפל לי הלב לתחתונים-- המשפט הראשון שאמרתי לה זה שאני רוצה לעבוד איתה...
החזון שלי הוא להיות מאמן מנהלים (וצוותים): בשתי מילים: אני רוצה לאמן מנהלים וצוותים בתקשורת וביחסים. והנה בימים האחרונים יותר ויותר אנשים שואלים אותי מה אני הולך לעשות עם התואר שלי בסוציולוגיה, אז אני אומר להם, ואז מתחילה שיחה (עוד פעם ועוד פעם) שבה אני מסביר להם מה זה אימון, מה אפשר להפיק ממנו ומה אני קיבלתי מאימון לחיים שלי (ע"ע לנדמרק והפורום) וככה נוצרים לי יחסים חדשים עם אנשים. ולאחרונה-- יותר אני מדבר את החזון שלי, יותר אני מרגיש ביטחון לגבי הלימודים שלי... הרי כבר אמרתי לכם שהתקבלתי ללימודי מגדר... כבר אמרתי שהכל הולך לפי התכניות-- נכון או לא נכון?
והנה פתאום אני פוגש את נועה... נתנה לי את הכתובת לאתר... ודברים לא קורים סתם כשאנחנו "מכוונים"...
טוב... אני מגיע הביתה, מייל. ממי? ממישהו שעובד בחברת אימון צוותים. מי זה? חבר של חבר שלי, ושאנחנו מכירים כבר שנים. נחשו מה? גם מלנדמרק.
צריכים עוד הוכחות?
הנה- אני הולך למטבח, מעטפה... ממי? מצ'. כמו שהוא הבטיח בשיחה האחרונה שלנו כשנפרדו דרכנו הוא ישים לי את התמונות מהיומולדת שלי בתיבת הדואר שלי. הוא שם.
מה הקשר? לא יודע אל תשאלו אותי.
רוצים עוד הוכחה? קיבלתי היום חשבון סלקום. 288 שקלים ושנה טובה מהם שבתוכה יש גזיר נייר שבתוכו זרעי פרחים. מה אני יכול להגיד?
אני מאד מרוצה מהתמונות שם, אני נראה פצצה וכולם מאד מחייכים וזה מאד כיף, למרות שבהגדרה שלי, היומולדת הזה (בהשוואה לאחרים) היה הכי גרוע מכולם, אבל למה לבאס את הבלוג בידיעות מהעבר.
אז ככה נראית תמונת המצב:
- כבר זמן מה שאני מדבר את חזון העתיד שלי לגבי עתידי המקצועי. יותר מדבר, יותר נהנה.
- כבר דיברתי עם שלושה אנשים מהעבודה שאני רוצה להישאר.
- אחות של א' היא מאמנת צוותים ופגשתי אותה ויש לי איתה דיבור אם בא לי.(חשוב לזכור)
- פתאום אני פוגש את נועה שפותחת עסק לאימון מנהלים בכירים.
- פתאום אני מקבל את המייל הזה מהחברה השנייה ומהחבר של החבר.
- אני מקבל תמונות מהממות של היומולדת (דימוי להתחלה)
- אני מקבל זרעונים לשתול במרפסת (דימוי להתחלה ולצמיחה)
- אני מקבל החלטה לקנות מקום ודומיין לאתר שלי ולהפיח בו רוח חיים (זה הבייבי הפרטי שלי)
- אני מקבל לניהול פורום באינטרנט בחורה שנמצאת בו את אותו הזמן כמוני בערך (התחלה חדשה)
אז אני שואל אתכם- אני יוצר את החיים שלי או שאני יוצר את החיים שלי
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
