אז אנחנו שלושה. ועוד אחד קטן. ועוד אחד גדול. וכל יום יש משהו חדש. ודברים קורים. אבל לא בקצב שציפיתי. בקצב קצת אחר. אבל אני לא נאבק. יש את מה שיש. ואז הלכתי לפה (בתמונה למטה) ונזכרתי בכל כך הרבה דברים, כמו שהפכתי להיות ציניקן, ושנהייתי נעלבן, ושהעבודה היא על איך אני, ועל לא לשנות את העבר אלא את היחסים שלי עם מה שקרה כך שאני נותר מועצם, ועל כל הבליינד ספוטס שאני לא יודע מהן ואני לא יודע שאני לא יודע מהן. וגם על- להיות נוכח.