פתאום קם אדם בבוקר הוא מחליט שהוא עם ומחליט ללכת.
עדיין בוודסטוק, העיירה הזו חושבת את עצמה לעיירת היפים. זה די מצחיק לראות אנשים בגיל של אמא שלי הולכים יחפים עם גקינס משנת 1400 עם שקי שינה על הגב.
המון דברים קורים לי פה, בעיקר אני מקבל על עצמי בשמחה את המשפחה החדשה שלי... הילדים וכולם, זה די נחמד, אפילו יותר מזה, זה מוצא חן בעיני. מחוץ לבית שלנו יש משפחה של שלושה במביז שמלקטים דשא ושאר ירוקים, יש לי תמונות שלהם, זה די מגניב.
על ערב בערבים  האחרונים אנחנו משחקים ג'נגה, זה משחק די מגניב של לבנות מגדל מקוביות ומי שמפיל אותו ראשון מפסיד כי מוציאים לבנים מהקומות התחתונות ושמים למעלה.... אתם מבינים מה זה אומר.

היום עשינו על האש פורטבלו (רעיון שלי), צלעות במבי, סינטה, כבד, נקניקיות חריפות משו בסט ובצלים. הבנות רצו לאכול את השאריות מאתמול, ככה זה התחלק. הטסטוסטרון רצו לאכול הבשרים. אבל מה לעשות שהגברים היו ווימפס. אני הצעתי את ההצעה הבאה- שאלו יאכלו את זה ושאלה יאכלו את זה, לא צריך לריב.
אחרי זה אני הובלתי את הקנייה של הבשר, ושלשת רבעי שעה לפני שאכלנו אנשים לא עשו פרצופים של רצון. אמרתי לגיס שלי שאנשים יקחו את זה איך שאנחנו נשווק להם את זה- רעיון שלקחתי מאבא עשיר אבא עני שאני קורא. חלמתי על זה בלילה...
הנקניקיות התחילו. אני הכנתי אורז שבתוכו היו בצלים ופטריות. מעבר לזה הכנתי סלט ענק לא מהעולם הזה. נתתי לגיס שלי להיות על האש והיה מאד נחמד, היינו מתואמים ובכיף אני  מכניס אותו למשפחה שלי.
הדבר שהתחיל להעסיק אותי בימים האחרונים זה איך לצבור נכסים נוסח הספר שאני קורא ומה לעשות אחרי שאחזור מחול- האם להתחיל בעבודה החדשה שהוצאה לי, מה עם הצילום ומה עם העבודה שעדיין יש לי.

מעבר לזה, הייתי היום במקדש בודהיסטי על ההר שבו אני גר. כן, היה מגניב, רציתי לקנות מזכרות אבל כל כרטיס ברכה שם עלה 5 דולר- החלטתי לא לעשות את זה. אחד הסטיקרים הכי מדליקים שם  היו Nothing Happens. גם הגנבתי צילומים מתוך המקדש אבל אף אחד מהם לא יצא. יש יאמרו שזה בגלל המקדש ויש יאמרו שזה כי לא כיוונתי שיכנס מספיק אור בתריס. כך או כך יש לי תמונות יפות מבחוץ.

יש לי תמונות מהממות, אנחנו אוכלים טוב, כבר שלושה ימים שאני בלי טלפון ובלי לבדוק הודעות (אין פה קליטה), המשפחה מתחבבת עלי, לא היתה לי הזדמנות לכתוב בבלוג למרות שיש פה מספיק מחשבים, אני רואה סקוורלס ובמביז, ויש פה הוט טאב.
פתאום קם אדם בבוקר הוא מחליט שהוא עם ומחליט ללכת.
כמות האוכל שאני מכניס פה לפה היא עצומה.

זה בסדר, זה דווקא טוב שאין מתח מיני, את המחשבות שלי אני שומר לחלומות, אני מדמיין כל מיני דברים יפים. תדמיינו לבד:)