אני רוצה להיות צלם של בתים, אני רוצה לצלם צילום פנים וחוץ, לעבוד במגזינים וכאלה.
חוץ מזה גם חדשות זה פנאן. זה לא פנאן, צריך ללמוד לצלם, יש לי המון מה לעשות, המון מה ללמוד, ללמוד לתת אמירה, ללמוד את הטכניקות והכל...

אבל אמירה... ובתים, אמירה ובתים ולהיות יזם. עד עכשיו, אם אני מבין את עצמי טוב ולומד את עצמי ואת ההנדסה של עצמי- הכסף שלי יבוא מיזמות של עצמי.
עכשיו, עד עכשיו אני עובד בצעדיי צב, נראה שאני לא מצליח להתקדם בחיים בלי שאני לומד את העובדות קודם. את העובדות ואת העבודה.
כל מה שלמדתי בסוציולוגיה מכין אותי לחיים שלי וכל מה שלמדתי בלנדמרק מכין אותי לחיים שלי והדבר היחידי שיש לי לעשות, ושאני יודע אותו מגיל 20 בערך, הוא לבצע, או במילים אחרות- להתחיל לקצור.
הכוונה בלקצור היא לא לקצור את התנובה אלא להתחיל ולהשיג את העבודה, ליזום אותה, ליצור קשרים ושאר חיטה ושעורה ומעבר לכל להשלים את התשבץ או יותר נכון- את הפאזל.
החיים שלי הם פאזל. בגלל זה הם כל כך הגיוניים, בגלל זה גם הדברים המופלאים הם נפלאים והגיוניים, וההנדסה מתרחשת. וזה  לא שאני יודע הכל מראש, וזה לא שאני לא עושה טעויות, אבל אני רואה את הפאזל כמשחק, וזה מה שהופך אותי לשחקן בחיים שלי.

צילום.
קליק!