|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2003
זה היום שלי וואו, כבר שלושה ימים שלא כתבתי פה, אני מרגיש מחוייב... המשכתי את המילואים שלי השבוע, שבוע אחרון, חמישה ימים- לילות, ואז פתאום ביום ראשון אני מקבל טלפון מהעבודה, הם רוצים שאני אבוא, ואז פתאום אין לי שבוע חצי חופשי. הלילה היה כמו שאר הלילות רק יותר שקט, אבל מה, לא הצלחתי לישון, פעם ראשונה בחיים שלא הצלחתי לישון, אז העברתי את הזמן עד 3 בבוקר, מנסה לישון, הסתובבתי, דיברתי, אפילו אכלתי (עוגיות שוקולד בשלוש בבוקר, כמעט חבילה שלמה), לקראת 4 נרדמתי, רק כדי לקום בחמש כאילו מהחלום מישהו אמר לי שכואבת לי הבטן ושאני צריך להתעורר כדי שלא תכאב יותר ולעוף לשירותים. חזרתי לישון, קמתי לנסיעה קצרה לשדה דב לקחת איזה אל"מ מהיחידה שלי, כבר כאבה לי הבטן שוב. ידעתי כבר שאני לא הולך היום לעבודה. התקשרתי להודיע. לקחו אותי טרמפ מהצבא הביתה. יש לי סך הכל עוד שני לילות בצבא השבוע ועוד לילה אחד באוקטובר וזה ששים יום, אבל זה לא שווה את הכאב בטן. התגעגתי הנה. לא קראתי אף אחד כבר מיום שבת. רציתי השבוע לעבוד על האתר שלי. קניתי דומיין ומקום באינטרנט ולא עבדתי עליו מספיק. טוב, יש את שבוע הבא. יש גם את כל ראש השנה, בבית. מתגעגע. צריך לסדר את החדר צריך להתקלח צריך לשתות תה להחליף מצעים מה איתכם?
| |
|