חזרתי היום לחדר כושר. היה לי כיף. רצתי קצת על המכונה, עשיתי קצת אופניים, נתתי קצת צומי גם לשרירי ידיים וחזה שלי והלכתי לעשות איזה מיליון בטן על זה שלא עשיתי אותם איזה חודש וחצי, אבל אוף, כמה כוסיות יש שם זה פשוט זוועה פשוט נורא, אדם שלא נמצא בזוגיות מרגיש שם בודד וזה המשפט שלי אלהים אדירים, בכל אופן, עשיתי בטן, הרבה בטן, ויש לי גם 3-4 קילו לרדת כדי לחזור למצב הסימפטי שאני אוהב, הבטן החטובה הזו, אחרת אני מרגיש אותה נשפכת, אוי אני כזה בכיין איזה איכסה.
אחרי זה הלכתי לשחות. אני מתחיל לספור בריכות, ואז אני שוכח, אני מעריך שעשיתי 10-14 בריכות, לא יותר.
חזרתי גם לג'קוזי ולסאונה, הכל קצת ובאיזי. בג'קוזי הבנתי שאני עצוב.
לא יכול להיות שאני עצוב ומחפש את התשובות בחיצוניות ובבנות-- בחוץ. לא יכול להיות. זו התבוססות שאין לה סוף ושהיא מאכילה את עצמה רק כדי לאכול את עצמה.
יצאתי והלכתי ללמוד קצת היסטוריה למבחן ב- 19, עברתי את המחסום הפסיכולוגי של אותו פרק בסילבוס ואז התחשק לי ללכת הביתה.ראיתי שיש לי רק עוד 6 עמודים שגם ככה כבר כמעט מסוכמים, אז הרשיתי לעצמי. החלטתי להרים טלפון לא'. היא במקרה היתה גם בקאנטרי, פגשתי אותה, דיברנו כמה דקות ועפתי הביתה.
יש לי שני דברים לעשות היום. לסכם את הפרק הזה ולהרים את האתר שלי כבר...
היתה לי שיחה עם מישהי היום.
שאלתי אותה "מה את מחפשת? חבר? אהבה? או רק סקס?".
"כן".
זה מזכיר לי סצינה מבבילון 5 (למכירים שביניכם/ן):
Kosh: they are a dying people, you should let them pass
Sinkleir: who, the Narn or the Centaury?
Kosh: YES
והפן השני לזה, שאתמול אני נכנס הביתה, אחותי בטלפון מניו יורק. היומולדדת שלה היה לפני יומיים.
מה שלומך טוב, טוב, מה קורה, יופי, פנאן, את באה לארץ בדצמבר, כן, יופי , יופי, אני בהריון .
ילד ראשון, היא בת 31, זה תמיד היינו אני היא ואמא. אפילו עכשיו כשהיא נשואה, הגיס שלי, בעלה, הוא קרוב לנו, אבל בשבילי רק היא משנה, למרות שהוא אהוב והכל. עכשיו אני הולך להיות דוד יוזף. חבל שהילד יוולד בתקופת הבחינות שלי. טוב, מה זה בחינות לעומת שאר החיים.
איזה קטע הא?
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
