רוב האנשים פוחדים מאנשים שקופים.
כשאמא שלי אמרה לי להיות לא זמין זה אומר בעצם שזה דורש ממני טכנולוגיה.

טכנולוגיה היא כלים שלקחתי מבחוץ על מנת להטמיע במערכת הפעלה שלי.
בשפת המחשבים (שאני יודע ממנה אך מעט) קוראים לזה עידכון קושחה (ממשקל חומרה, תוכנה).
קושחה היא התוכנה הפנימית של החומרה, אך לא התוכנה שעובדת מתוך מערכת ההפעלה.
היום בחמש בבוקר נתפסתי על ידי מישהי כמישהו אחר לגמרי שפתאום כעס.

הבנתי בימים האחרונים שאני כועס על עצמי.
אני מגיע עם אנשים לאותו מקום בשיחה. אני מרגיש רפיטטיבי.
רפיטטיביות משמעה אצלי שאני לא מתחדש, אבל אולי יותר מכך- אני לא מתקדם.

בעת ההכנה למבחן, שעדיין לא התחלתי הבנתי שעצם דחיית הדברים אצלי היא ככדור שלג.
לא מכינים את מפניי השלג מבעוד מועד ואז- השלג מגיע.

אי הקשבה היא לא דבר לא בסדר, זה פשוט כי אנחנו בנויים ככה.
זה כמו שבחלונות 95 אין את האייקונים הקטנים ליד ההתחל שאפשר ללחוץ עליהם כדי להתחיל יישומים, מה שנקרא קוויק לונץ'.
אז זה ככה במבנה התכנה.
אז בדיוק כך אנחנו. אנחנו צריכים לקבל כלים ע"מ שנוכל להקשיב. יש לנו איזשהם כלים, אבל הם בגירסת הדינוזאורים.
מה עושים??

 

ואני לא יכול להגיד לכם. זה לא יעזור גם ככה. כשנותנים לאדם את התשובה זה לא מבטיח שהוא יטמיע אותה.
הפתרון הוא לא בתשובה- הוא בהתייחסות אליה.
זה כמו שבמסע, לא חשובה הפסגה אלא הדרך.

אני הולך לאכול עכשיו