שוב התקלחתי היום. אחרי השינה. ישנתי ערום.הנאה קטנה שסיגלתי לעצמי לפני זמן מה.
ובמקלחת הכנתי לי את סידור העבודה. סוף סוף אני אעבוד על משהו שאני אוהב. ארכיטקטורה.
ובדמיוני אני משייט לי ברחובות. על כתף אחת תיק עם קוני ושות וביד השנייה תיק עם החצובה, מה שאני אוהב לקרוא "דוֹרְגַלִים".
בתוך התיק של קוני יהיה לי ספרון ועט. כדי לחסוך את הזמן שבשיטוט הארוך אחרי כן, אני פשוט ארשום מספרי תמונות.
זה מאד רומנטי.
לא למדתי היום עדיין, והפעם אני לא אחזור על אותה טעות ואדרוש להשאיר לי את החדר השני פתוח, יש שם שולחן איכותי.
היום בלילה לא אתפרפר, אלך לישון בשעה נבונה ואקום מחר מוקדם כדי ללכת לבית קפה ולדגור עוד קצת.
כמה שאוציא אוציא.

מירי מסיקה עוד יושבת לי במוח, כשהם התחילו עם השיר בדיוק ירדתי את הארץ לכיוון הסנטרל פארק, לא הייתי פה במבול, אז השיר עוד טרי וחדש לי, אני הולך ושומע אותו בראש. כיף בסך הכל.

מעניין. אני עדיין צריך למצוא עוד עבודה. מעיין אם אוכל להגיע לעוד סוכנות כזו. אולי חדשות לשם שינוי. מעניין, המחשבה של להחזיר את כל הכסף של 'וני מתמונות שקוני תעשה, ריפרשינג.

אתמול היתה לי שיחת טלפון. שעה ורבע באמצע הלילה. הדרך לשמור על שפיות בעולם הזה היא לקלוט שאמנם יש לנו הרבה ממה שקורה בעולם שלנו על כתפינו, אבל הבחירות שאנשים עושים, זה לא בגללינו, זה הם.
זו היתה הארה משחררת.

כמה תגובות פה בבלוג גרמו לי לחשוב: האם עלי להיות ברור יותר בכתיבה שלי, להפוך אותה למסבירה יותר, לבהירה יותר?
יש דברים שאני רוה להעביר ושיבינו, ואם זאת, יש דברים שטוב לי כמות שהם.
אני אשמח לשמוע תגובות בענין, אם אתם יודעים על מה אני מדבר.