| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 5/2005
למרות הכתיבה- חזון למועד
האמת שהרצונות שלי מתגשמים.
האמת שהפנטזיות הגדולות שלי תמיד מתחילות בקטן. קטנות כאלה, של "מתישהו" שהופכות להיות "בבוא היום", שהופכות ל"תוך זמן קצר", שהופכות ל"איך אני גורם לדברים לקרות".
הנה עד לפני כמה חודשים התלבטתי בנוגע לתואר שני ורציתי גם רציתי. כל זה התחיל בגלל האמירה שלי במגדר והעבודה שלי על מודיעין. ואז פתאום התחלתי לצלם וראיתי כי טוב וראיתי כי אדרנלין וראיתי כי כסף וראיתי כי אושר וראיתי כי יש לי את זה וראיתי כי טוב.
רעות ביטאה את זה טוב יותר ממני כשאמרה שנמאס לה ללמוד, שהיא אוהבת את העבודה שלה והיא רוצה פשוט לעבוד. וכמו מילותיי הן אלה שיצאו מפיה, כך אני חושב כבר חודשים מספר.
למרות כל הכתיבה שלי לאחרונה, העצב, תחושת הבדידות, החלומות קיבלתי איזושהי פרספקטיבה וחזון למועד.
האמת שהרצונות שלי מתגשמים.
אני יודע שהדברים שאני רוצה שיקרו לי קורים. אני יודע את זה בעיקר כי אני כותב פה את הרצונות שלי לפני כולם, ולפניי. אני כותב ואז חוזר אחורה ורואה כי טוב.
בפוסט הקודם שלי הלכתי לישון מוקדם. הלכתי לישון וישנתי עד הבוקר מוקדם. ישנתי טוב ופחות טוב, אבל ישנתי עמוק.
חלמתי את האחיין שלי, בבית הקודם שלי, ברחוב הנצח. הוא בן שנה, על אופנוע קטנטן לילדים וחוצה את הכביש באופנוע שלו ומשאית מגיחה, אבל הוא חוצה את הכביש בשניה האחרונה, יורד מהאופנוע והוא כבר עומד (הוא כבר עומד) ואני מרים אותו ומחבק אותו באהבה גדולה והוא מסתכל עלי ואני רואה את פניו בחלום בדיוק כפי שהם במציאות ואני כולי אושר.
למרות כל הכתיבה- רואה כי טוב, אני יודע שאני אתגשם בחיי. מה שנותר הוא לממש, והרי את זה אני יודע כבר חמש שנים תמימות.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
