באקט של רגע לבשתי היום את החצאית שלי היום לבצפר.
לבשתי אותה על הג'ינס שלי. אחר כך בדקתי בלי ג'ינס.
החזרתי את הג'ינס- הוא הרחיב לי את המותן וגרם לי להרגיש טוב יותר עם עצמי.
בלי "המותן הנוסף" המותן שלי צר ונראה "נשי" מדי בחצאית, דבר שלא היה לטעמי.
באמירה שלי במגדר, לפניה ואחריה, לא חשבתי שאעז לבוא לאוניברסיטה עם החצאית שלי.
היום באקט של רגע, יומיים לפני סיום הלימודים הפתעתי את עצמי.

אני אוהב לחוות תחושות. אני אוהב להטביל את עצמי בהן, לפתוח את האזניים, לאמץ את העיניים ולהריח את מחשבותיי תוך כדי הסתכלות על מבטיהם התמהים/מתפעלים של אחרים.

בעבודתי על ההגדרה של מטרוסקסואליות גרסתי שרמת הביקורת באוניברסיטה תהיה גבוהה יותר מאשר "בחוץ". היום להפתעתי גיליתי כי טעיתי בכך שלא הנחתי אפילו שרמת הביקורת באוניברסיטה תהא בממוצע שלה זהה לזו שקיבלתי בחוץ.
ההנחה שלי התבססה על המחשבה הראשונית בנוגע לסוג האנשים שנמצאים באוניברסיטה. סוג מסויים מאד.
היה ראוי לחשוב על כך קודם. הופתעתי מכך שפספסתי את המחשבה קודם.

מסקנות להמשך (כתיבה):
1- תחושות קשורות לבגד אותו אנו לובשים- - הבגדים מבנים את תחושותינו העצמיות- - הזהות העצמית שלנו נבנית בתוך עולם בו הבגדים הם שחקן עיקרי כמו שאר השחקנים. יותר ממה שניתן לחשוב מלכתחילה.
2- נשים כופות על עצמן דיאלקטיקה של חשיפה מול הסתרה. הדבר מתקיים בד בבד עם בושה. נשים מעצבות את אישיותן עם שחקנים מרכזיים כגון: הצורך להסתיר את עצמן (מבושה), הרצון לחשוף את עצמן (לחץ חברתי, שלא לומר אלימות סימבולית נוסח בורדייה)- וככה, ברווחים בין כל השחקנים האלה, ועוד שלא מניתי פה את כולם, מתעצבת דמותה של אישה.
**לדבר על העיצוב הגברי זה לא רלוונטי כרגע. אבל יש לכך משמעות בכל הנוגע לגבר המטרוסקסואל.

לשאר העבודה על הגדרת מטרוסקסואליות- קליק
(הגדרת דיאלקטיקה (להמונים): ניגודים, משיכה לשני הכיוונים באותו זמן, יוצר בילבול, משהו כמו <ּּּ @ ּּּ>)