"אז מהו מקומינו? המקום בו אנו אומרים שזה מקומינו. וכי רק המילה שלנו שווה משהו בחיינו, המילה שלנו אומרת מי אנחנו ואיפה אנחנו וצודק אתה שהמקום שלנו הוא המקום בו אנו נמצאים רק כי אין לנו מקום אחר ואף לעולם לא יכול להיות מקום אחר כי אנו תמיד נמצאים בהווה במקום בו אנו נמצאים. ואהבתך היא פה, היא היא פה, ואם היא תלך, זה יהיה מקומה גם ואתה שוב תמצא את מקומך- זה חייב להיות ככה- כי זה מקומך היחיד, איתה או בלעדיה, ואתה תגיד שזה מקומך או לא, אבל זו האופציה היחידה שעומדת בפניך, אתה פה, בהווה, וזה תמיד עכשיו, ואין אחר כך, ואין מקודם וככל שתפנים כך יטב, ובטוחני שהפנמת את האופציה הזו, כי האופציה השנייה, של אובדן המקום (זו שמערערת את שלוותך כל כך ) פשוט אינה עומדת במבחן ההגיון הלוגי- היא קורסת אל תוך עצמה. אז אל תדאג- תהיה מאושר "

נכתב הבוקר.

היום הודיעו לי שאני מפסיק לעבוד. אלמלא עברתי את מה שעברתי, אלמלא כתבתי את מה שכתבתי, לא הייתי כותב עכשיו ככה.

אני בסדר גמור- אני מרגיש מצוין- אני מרגיש מחוזר- מחוזר למרות שבאופק הקרוב איני רואה אף אחת-אבל היא שם-אני מרגיש בטוח- אני שלו- אני באי של שלווה- אני נהנה- זמן לזה וזמן לזה.

אני אומר לך למה אני מאושר: אני מאושר כי אני חופשי, אני מאושר כי אני לא כבול, אני מאושר כי אני צפור. יקרה- לא יקרה, אחת היא לי. אני משוחרר אפלטונית וזה חשוב, כי לא הייתי כך הרבה מאד זמן.

עבודה? היא תבוא. עד הלימודים אני לא הולך לעבוד.
היום בבוקר רציתי לגשת לשרון ולומר לה שאני רוצה שבוע חופש ללמוד למבחן. צירוף מקרים, מה?

ואני מכיר אנשים חדשים, וטוב לי בקשרים שכבר יש לי, והם רק יגדלו, ושתדעו שאין לי המון קשרים, אפילו לא הרבה. רק קצת, אבל הרבה.

והילד שבי, לכל מי שהגיב, לכל מי שתהה, הילד הזה הוא לא אני, הוא רק חלק ממני, ואני לא חונק אותו או מסרס אותו, אני בסך הכל מנסה להיות משחורר ממנו כשהוא עוד בתוכי, הנה, כמו עכשיו, הוא יושב לו, נח לו, בעבר, איפה שהמקום שלו נמצא, לא מנהל לי את ההווה, לא מנהל לי את העתיד, הוא גם לא אורב לי כמו חטאת בפתח, הוא פשוט שם.

אין לי עוד מה לומר עכשיו, השתיקה יפה לי עכשיו. השתיקה היא יפה.