לזוז אני לא יכול
התמוטטתי במיטה אחרי המבחן היום ואחרי שחתמתי על החוזה הראשון שלי.
לא היתה לה בעיה עם התמונות שלי, רק שארכיטקטורה יש לה מספיק.
היא לא היתה ממוקדת בפגישה הראשונה איתי. היא לקחת הרבה תמונות של דברים אחרים.

 

נעמדתי היום אחרי הפגישה איתה, שהיתה מעין דלת- דרך מעבר, אולי אחרי המבחן הזה - שאני יודע שמהיום אני אדם מבוגר. אני חושב שזה כשהאח שלה אמר לי שאני פרילנס. החיבור שאני כבר ידעתי אותו למס הכנסה סילק אותי מעולם הילדים.

 

התמוטטתי על המיטה שלי וחלמתי חלומות. מרוב שהיא טחנה לי את הראש עם שלושה ארבעה צלמים ועשתה לי עליהם הרצאה שממש שיעממה אותי חלמתי על אחד מהם, ששמו שונה בחלום. היתה לו מצלמת קוני כמו שלי, רק שהעדשה שלו היתה בערך שלוש פעמים השדיים של פמלה אנדרסון ברוחב. ביקשתי ממנו לראות אותה והוא התעלם, אז המשכתי להסתכל בלוקיישן שהם יצרו שם באוניברסיטה. פתאום עם הגב אלי הוא אמר לי שאחר כך כשהם יסיימו הוא יתן לי לנקות את העדשה אם אני אשאר ואז אוכל להסתכל כמה שאני רוצה. שאלתי מתי זה יקרה, אז הוא אמר שבסביבות עשר. אמרתי שאני לא יודע אם אני אשאר עד אז אבל בחלומי כבר ראיתי מה עושים בלוקיישן הצלמים מקצועיים וכל הפרופסמנים. הוא הציע לי להיות עוזר צלם ואז הציג את עצמו.

 

יש לי עכשיו חודש. אני חוזר ללמוד מוקדם מהצפוי. השאלה היא מה אני אעשה בחודש הזה.