| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2005
עוד דברים לעשות
נקודות מבט הן דבר שלמדתי להשתמש בהן.
ואני לא משתמש בהן מספיק.
עכשיו משאני משוחרר טרי ממסגרות אני נתקל בעולם גדול שאין בו מסגרת כך שאם אני לא יוזם אני קיים.
על יזמות יש אימון שלם שאני צריך לקבל. ליזום.
העניין איתי זה לא שאני לא יודע איך ליזום כי אני כן יודע, העניין איתי זה שאני נסחף מעט ומרגיש לא בטוח וזה מערער לי את השלווה. האימון שאני צריך למעשה הוא על להיות בעל עוצמה כשיש חוסר ודאות וליתר דיוק- בצמתים.
אז עשיתי היום כמה שיחות טלפון.
הראשונה היתה כדי ליצור לעצמי עוד חוזה. הייתי צריך להכין את עצמי שעתיים וחצי של עבודה מול התמונות שלי ולפרסם אותן כדי שאני אוכל לכתוב מייל ראוי. אז עבדתי שעתיים וחצי ואז אמרו שזה לא טוב מספיק והציעו לי ללמוד מהמאגר שיש להם. אוקיי, למדתי. יש לי מה ללמוד.
המשכתי להעביר את הזמן מול המחשב, חשבתי ללכת היום לערב אהוד מנור לצלם. זה לא יקרה.
קצת טלפונים ללא מענה. ואז החבר שאני אוהב הושיע אותי.
הוא אמר לי שזה מדהים שאני כל כך ממוקד ושכל הרעיונות שלי הם ממש יפים ואני אמרתי לו כמה זה קשה פשוט להגשים את הדברים. הוא ידע על מה אני מדבר. למרות שאצלו זה הפוך. ממנו מבקשים לעבוד. אני לא חושב שהוא מתאמץ להשיג עבודה. הוא הזמין אותי ליומולדת שלו. הזמנתי אותו לשלי.
הוא אמר לי עוד משהו חשוב: דווקא כשנרגעים ועושים עוד דברים- ריקוד, יוגה, פיסול... דברים נפתחים.
טלפון.
חברה.
היא חשבה עלי כדי להזמין אותי לסייע. שני מנחים. אימון. עוד שבועיים. ארבעה ימים. בום.
היא לא יודעת, אבל אני הולך להגיד לה כן. כי לא מפספסים הזדמנויות כאלה שכתוב להן על המצח "הזדמנות".
אני רוצה לצאת היום.
עוד מעט יומולדת.
להכניס את החיים שלי למסגרות.
דברים יצוצו.
כולם שואלים אותי על הזיונים שלי. לא פעם ולא פעמיים.
מכבי לקחה אליפות באותו ערב. אני צילמתי את ככר רבין והלכתי לפגוש את הדיילת שהכרתי בטיסה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
