| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2005
 טבע האדם
יש אנשים שמתרחקים ממני. לטענתם הם אומרים שהקשר איתי תובעני מדי, מתיש לפעמים.
לפעמים הם אומרים שאני מציב מולם מראה ושמה שהם רואים קשה להם מדי.
לעתים אני נאשם באובססיביות.
אתמול הייתי במקום שאני מאד אוהב. אחד הדברים שקלטתי הוא שמבלי לשים לב אימצתי לעצמי תירגולת של מנהל/מאמן אמיתי של להשאיר שיחות שלמות כשאני מסיים אותן, הן לי והן לאחר, תמיד ובלי יוצא מן הכלל.
התירגולת הזו היא לא אמת, היא עמדה לחיים- להשאיר שיחות שלמות בחיים.
זו עמדה שנותנת המון כח. היא נותנת לי כח בגלל שאני מתמודד עם חוסר ההשלמות שלי בחיים, מצבים שאני סוחב על הגב שמקשים עלי את החיים. אני מוותר על זה שזה קשה לעשות שיחת השלמה וניגש לביצועה. זה מותיר אותי שלם, שבע רצון ומאושר. מהצד השני יש עוד בנאדם. גם הוא (או היא) רוצים לעשות שיחת השלמה, בין אם הם מודים בזה או לא. אין אדם שבוחר להשאר כועס באמת. אין אדם שרוצה לסחוב איתו אבנים, אחת היא מה קרה. אחת היא מה קרה.
יש עתים שאין צד שני להשלים איתו. הוא לא זמין בכוונה, מתחמק, מסתתר. הפעמים האלה הן הקשות ביותר.
אדם במצב כזה נדרש לשקול אם הוא משהה את שיחת ההשלמה (ובוחר שהאבן תמשיך להיות על גבו עד שתבוא השיחה, מתישהו לא ידוע) או- משלים את השיחה עם עצמו, ע"י כתיבת מכתב, שיחה עם עצמו או ירידה מהנושא באופן שמשלים לו את הסיפור, משהו בסגנון "זה מה שיש ואין לי מה לעשות עם זה, אני מכריז על זה שלם.שלם."
המצב הזה קשה. הוא קשה לי במיוחד, בעיקר כי יש שם אהבה עמוקה ושנים רבות של ידידות אינטימית.
אנשים לפעמים בוחרים להכנס לקונכיה שלהם ולא להוציא את הראש. כשאנשים עם הראש שלהם בקונכיה הם מסכימים לעשות לעצמם הרבה נזקים. הם מספרים לי את זה בדיעבד. יום אחד הם מתקשרים אלי אחרי זמן רב, אחרי שהם מחייגים את המספר שלי בכח, מבקשים להתקשר איתי ולהתנצל, מבקשים להשלים את היחסים איתי.
שני מקרים כאלה קרו לי. היחסים לא שבו להיות כשהיו. אחת מהתוצאות הנלוות של דבר כזה, שיחה שבאה אחרי הרבה זמן, היא שהצד השני השתחרר מהמועקה שרבצה לו בלב. השיחה הושלמה והאויר חזר לחדור פנימה. משתחררות הצהרות של "בוא נהיה חברים שוב". אני מסכים. ואז הם נעלמים. הנוחות בלי האבן על הלב. "כן, אני לא בקשר איתו, לפחות לא רבנו, הכל בסדר" הם אומרים לעמם בראש וממשיכים בחייהם.
אנשים הם אגואיסטים לפעמים, אגואיסטים מאד.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
