| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2005
כל האקסיות
תחילה שיר- אלהים שלי, רציתי שתדע, חלום שחלמתי הלילה במיטה, ובחלום ראיתי מלאך...
היומולדת שלי היה שמח. הוא היה שמח על אף שאני יודע שפיספסתי יום לימודים חשוב ושאין לי כל כך דרך להשלים את השעות החסרות אלא אם לא אלך מחר למסיבה. אופציה לשקול.
אפילו החבר שנושן שלי התקשר, בכלל שכחתי שהוא היה אמור לבוא, מסכן, סיים מאוחר, לא נורא. האמת שכשאני מרגיש כמו שהרגשתי אתמול נדיבות נשפכת ממני, אני צריך לדאוג להיות נדיב יותר גם בזמנים אחרים.
טלפון אחר הפתיע אותי. הקול הפתיע אותי עוד יותר. לזכור, אבל לשים בצד.
זה דווקא טוב שלא דיברנו בלילה, ידרש פיצוי אחר כך. תודה לאל על פיצויים קטנים כמו אלה:)
אני חושב שיהיה מצויין, אני חושב בטוח שיהיה מצויין. המוזיקה תעבוד היום, הטכנולוגיה תעבוד. אם יש משהו שיעבוד היום זו הטכנולוגיה. טוב, היא עובדת כבר שנים, היום אני אגיד עליה תודה לחבר שלי, הגיע הזמן שידע.
אני חושב על תוֹם הרבה פעמים. כשאנשים הם תמימים הם עונים על שאלות. אולי תמימים אינה המילה המדויקת. תמים, זכים יצליחו יותר. בעוד שאני התביישתי בדבריי, בעברי, בקשריי כשהיו שואלים. כן, זה היה פצע. נדרתי נדר להחלימו. עד עתה זה עוד קיים, אני עובד עליו בכח כשצריך כדי לכופף אותו ממני ולחזור לתומתי. עולים לי רגשות אשמה על דברים שהיו לי, דבר שכל שנותיי לא היה לי. כל האקסיות שלי... נשאלתי. לא, לא כולן. חלקן. ואז חייכתי.
לא כולם קנאים
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
