היום אחרי המבחן כתבתי לכם את הפוסט הקודם, אני לא ארחיב.

הלכתי לקאנטרי, השעה היתה כמעט 15:00, קודם לכן הלכתי לקפיטריה וקניתי סביח שהיה ממש על הפנים אבל אוכל זה אוכל. אכלתי אותו בתיאבון ואפילו קניתי פחית קולה בשלוש וחצי שקל שזה עוד פחות מכל מקום אחר. מפה לשם הלכתי לכיוון הקאנטרי. בבוקר, כשהייתי בתחנה, גיליתי ששכחתי את הפלאפון בבית. ידעתי שאני לא נכנס לחדר כושר כי צריך להוריד את האוכל, החלטתי שאני הולך להשתזף. כשהחלפתי לבגד ים, עוד לא ראיתי מה שראיתי מאוחר יותר, אני עדיין שזוף, ורק אזור המפשעה שלי לבנבן וזה מאד שימח אותי. מאד נהניתי להשתזף. לא היה לי טלפון שיציק לי, הייתי חופשי ומאושר. לא חיכיתי לשיחה, וגם לא היה בי את הדחף הקבוע להעביר את הזמן בפלאפון. הייתי מנותק- רק אני, ועצמי. ידעתי שאמא לא יכולה להשיג אותי, וזה עשה לי שמחה בפנים, הייתי מוטרד מהמבחן והשקט שיצרתי לי הרגיע אותי.ישבתי שם בשמש, קראתי עיתון שמאלני מחתרתי שחילקו באוניברסיטה, היה מאד מעניין ומשכיל אם כי גם מאד לא נוח. אחרי זה עברתי לצד השני של הבריכה, לקבל עוד קצת שמש. הפשלתי את הבגד ים שלי כדי שמירב הגוף יקבל שמש, זה היה כיפי, בהתחשב בזה שזו הפעם השנייה בחיים שלי שאני א-ש-כ-ר-ה  משתזף.  היה נורא כיף, העברתי שם בערך שעה, אולי טיפה יותר, נרדמתי קצת, עשיתי לי שאנטי. אחר כך קמתי, לבשתי תחתונים. הבגד ים שלי הפך להיות הטייץ הקבוע שלי- הלכתי להתאמן... היה באמת כיף, הרמתי משקולות כבדות יותר, סתם כי התחשק לי ועשיתי כפיפות בטן במשך הרבה זמן, הרגשתי הכל, הייתי מרוצה. אם משעמם לכם לקרוא את זה בינתיים, חכו, לא הגעתי לעיקר. אחרי החדר כושר, שם ניסיתי מכשיר חדש לגב התחתון שהגיב בכאבים מרים וטובים, הלכתי לבדוק מה שלום הבריכה. להפתעתי הרבה, היא היתה חמה חמה. נכנסתי בלי לחשוב פעמיים. עשיתי שש בריכות מהירות כי הידיים שלי לא נתנו לי יותר אחרי האימון וירדתי לג'קוזי.

אני יורד לג'קוזי ופתאום בחורה קוראת לי. הבחורה חרשת, והתחילה לדבר אלי. היא ראתה את הקעקוע שלי על היד. יש לי קעקוע על זרוע ימין, קעקוע של מסע בין כוכבים. ידעתי לאיזה ג'קוזי אני נכנס. היא התחילה לדבר, קצת עם הפה, קצת עם הידיים, היא שאלה אותי אם הסימן הזה הוא של סטר טרק, היא עשתה את סמל השלום של הוולקנים (הסמל של הכהנים, אתם יודעים) וככה היא תיקשרה איתי. ישבתי איתה ועם חברה שלה במשך שעה ארוכה. אז דיברתי איתה ועם חברה שלה, הן שתיהן לומדות בפקולטה לרפואה, אבל לא רפואה אלא דברים אחרים. דיברנו על סטר טרק והיא סיפרה לי שהיא לא הלכה לאייקון השנה בגלל שהיא לא יכולה לראות שום סרט ושום פרק בגלל שאין כתוביות. חברה שלה, שלא אוהבת מדע בדיוני בכלל, גדלה, כמוני, על הדור הבא, על החינוך הנפלא של הדור הבא... וחברתה סיפרה לי שהיא מאד אוהבת את מסע בין כוכבים אנטרפרייז שגם אני מאד אוהב. היה לי יום מאד מעניין חשבתי לעצמי. החלטנו שכשאנחנו יוצאים מהג'קוזי אנחנו עוברים לדבר על דף נייר קצת... ילך יותר מהר.... כבר שנה ומשהו שאני רוצה ללמוד שפת סימנים... וכל פעם אני פוגש חרש או חבורה של חירשים שמדברים, צוחקים, צועקים בשפת הסימנים. זה מרגש אותי ברמות מטורפות, אני מת על זה, אני חייב ללמוד את זה. פתאום אני פוגש מישהי שרוצה לדבר איתי על סטר טרק בשפת הסימנים. יש סיבה יותר טובה? נתתי לה את האייסיקיו שלי, אני מאד מקווה שהיא תשתמש בו... היא יצרה אצלי חשק עצום. אני לא יודע חשק למה- חשק כללי, היא יצרה אצלי חשק כללי, יהיה מאד מעניין לדבר איתה. תחשבו על זה. נגיד שיש לכם קשר אינטרנטי עם מישהו/מישהי ואין לכם מושג מי הם. באותה קלות, הם יכולים להיות חירשים או אילמים. אני לא יודע למה אני מדגיש את זה...אבל... הצורה שבה היא תיקשרה, היתה שונה- היא התלהבה, דיברנו על סדרות טלויזיה, היא קפצה בג'קוזי, נשבע לכם- זה היה... משהו אחר.

המון חוויות היו לי היום. רק כי הייתי לעצמי. הייתי מנותק ,לא יכלו להשיג אותי, חייתי את חיי שלי, אפילו האוטובוסים שלקחתי הביתה הגיעו בלי שהמתנתי להם.

הגעתי הביתה. אמא אומרת לי שאולי יסגרו את משרד השיכון ויעיפו את כולם.

לאמא שלי יש שם קביעות, אבל אתם יודעים, אם מעיפים את כולם, אז כולם עפים, ועוד בלי רד-בול. אז זה הוסיף לי לדאגות... כי באוטובוס חשבתי לעצמי שהמערכת שלי לא ממש תומכת במציאת עבודה, ואז עלה במוחי הרעיון המבריק- אני חוזר להיות ברמן, אני הולך לעשות את הקורס. מאיפה אשיג כסף- מהמשכורת של הצבא שאקבל כשתסתיים השביתה. זו תהיה ההשקעה שלי לעצמי, ככה אני אעבוד לילות ואעשה כסף, זו התכנית שלי. ואני לא דואג למצוא עבודה. ביום חיפושים אחד, לפני שנה, כבר השגתי שלוש עבודות באותו יום- אז זה הרעיון, וזה העתיד שאני יוצר לעצמי- וגם אני צריך להתקשר לחברה שלי, המאמנת, הבטחתי שאני אתקשר ואני מאחר כבר בארבעה ימים.

זהו- עולם הדממה.

אין כמו להיפטר מהטלפון- זה שם אתכם במקום אחר