נכתב.

בעודי מסתובב ברחובות תל אביב עם אימי, נעצרנו לחכות לאוטובוס ברכבת צפון, שם הוקם לפני שבועיים-שלושה אוהל מחאה של מתנגדי ההתנתקות המאוכלס עפ"י רוב בבני נוער דתיים מרחבי הארץ המקייטנים שם את חופש הביטוי ואת החופש הגדול שלהם יד ביד.

בעוד אני נמנע מדיאלוג עם יושבי המאהל, 10-15 בני נוער, החלה אימי בדו שיח ער עם אחת הנערות, עת זו הציעה לה סרט כתום. הדיון סבב סביב שרון אריאל- בגידתו בקהל בוחריו, מצוקתם הבלתי נתפסת של מפוני הגוש והרצועה- כי אין קשה יותר מלעקור כוננית ספרים מהקיר ולהוציא את המתים מקבריהם, ולבסוף- מצוקתם של הפלשתינאים- לא רק גזלנו מהם את אדמותיהם בקוֹם המדינה (מצד הקורבן אין זה משנה אם סיבותיו של הכובש מוצדקות בעיני עצמו או לא), אנו גם מתעמרים בהם יום-יום במחסומים ובשאר מיני בישין, ושוב- איני רוצה להיכנס לדיון בדבר נחיצות הפעולות כן או לא. הידיעה שהפעולות הן לעיתים נחוצות לא מורידה מכאב הלב של לדעת שאנחנו הם הגורמים לכך שיש נשים היולדות במחסומים כי אינן יכולות להגיע לבית החולים או לאדם המנגן בכינור לדרישת החיילים שלנו בירוק. לדעת קשה לתפוס את עומק השנאה אלינו היהודים אך גם קשה לה לקבל את עומק הגזרות שהעם הפלשתינאי צריך לקבל/לסבול, תקראו לזה איך שתרצו.

את כל הנסיבות האלה פרסה אימי בפני הנערה שהגיעה מאולפנה ליד אשדוד בעוד זו, שלא באשמתה, ירתה לעברה שאלות חדגוניות כגון :"אז למה את לא מצטרפת אלינו?" או "אז נחלק גם את כל ירושלים?" וגם "אז אולי נחזיר את תל אביב?!", ודבריה אלה, אני רוצה להציע, רק להציע משקפים את הבעיה בבני הנוער המפגינים סולידריות כתומה, או אולי אלו כל בני הנוער, איני יכול לקבוע בוודאות- הם אינם שואלים שאלות, הם אינם מתחבטים, ואם כן- לא בצורה מספקת. אולי זה עצם הקרע שאנו חווים פה- כשאין שאלות משני הצדדים ויש רק שני צדדים הפילוג הוא הלכה למעשה כורח. דווקא לשאול ולהתחבט מוריד אותך אל פני האדמה מכל האידיאולוגיות והאידיאלים שאתה תלוי עליהם כמו היה זה ענף של עץ. גבוה גבוה.

בעוד אני תומך בהתנתקות, אני לא יכול להישאר אדיש לדרך בה התקבלה ההחלטה להתנתק, אני לא יכול לנתק את רגשותיי מסבלותיהם של האנשים שיפונו (אני לא מאמין למילה גירוש- היא דמגוגית וזולה- האנשים האלה יקבלו דיור חלופי, פיצויים, ויש אף כאלה שמשקיעים כעת בהגדלת בתיהם כדי לקבל כסף נוסף מהמינהלת- אז בין זה לבין גירוש אין ולו חוט השערה) ואולי יותר מהכל, להיקרע בשאלה שאני יודע את התשובה עליה- אני יודע שישיבת צה"ל שם מונעת פיגועים- האם צריך לוותר על זה לטובת משהו אחר שיעילותו עוד לא הוכחה?

בשיחה עם הנערה לא התעוררו שאלות כאלה מצידה והיא גם לא הקשיבה להן או לא הבינה אותן. היא לא הבינה שאין שחור ולבן בחיים האלה ושמורכבות אינה יכולה לעבור בסטיקרים או בסרטים, אחת היא כמה זוהרים הם יהיו ואחד הוא רצונה הטוב.

= = = הופיע גם ב NRG = = =