|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2005
על תבונה ורגישות יומני היקר הו איזה בוקר הוא זה. מתעוררים בבוקר ומתנהגים בחופשיות אך הצד השניה רואה בכך אקט מחייב. מסתבר. יצאה לי הרוח מהמפרשים כשאמרה לי מה שאמרה לי באוטו. למזלי לא הייתי תגובה. עם שארית כוחותיי שפתאום כלו בין רגע שאלתי אותה כיצד היא רוצה לצאת מהשיחה, אולי בעצם שאלתי את עצמי את השאלה הזו- איך אני רוצה לצאת מהשיחה הזו? אבל אני הייתי מרוקן כולי, לא קלטתי שדבריה נאמרו מהפחדים שלה ומהעבר שלה. כשהתקשרה, בדברים מה התנצלה על איך שהיתה. כשאמרתי שאני מרגיש נורא פעמונים החלו מצלצלים בראשי, פעמונים החלו מצלצלים "רינג רינג, רינג רינג- אינדיקציה להצגה, אינדיקציה- תעצור!". עצרתי את שיחת הטלפון, לוקח צעד אחורה, סגרתי אותה במבט מיואש, נשאר עם הידיעה, ולא עם ההוויה לצערי, שיש מוצא, שיש פתרון, ושאין שום דבר מקולקל, כי הכל אפשרי דרך תקשורת. והלוואי שהייתי מאמין בזה.
| |
|