לכתוב משהו עמוק ומרגש? אותנטי ומהלב? זה לא בשבילי.

זה לא אני. מה רוצים ממני?

מי אמר שאני יודע על מה מדברים?

אני רק רוצה קצת שקט.

ללכת לקאנטרי, לשכב, לקרוא ספר, להשתזף.

אבל לא הצלחתי

היו יותר מידי כוסיות מכל עבר, זה היה פשוט נורא

והם מכרו שם בגדי התעמלות ונעליים לספינינג. לרגע לא הצלחתי לתפוס את השלווה הזו שלה כה יחלתי. רציתי לשמוע את רחש הגלים ובמקום זה שמעתי רק רעש רקע.

לא הייתי רגוע בכלל. מהרגע שקמתי לא הייתי רגוע. חיכיתי. כן- חיכיתי. ואתם יודעים איך זה כשמחכים... פשוט מחכים. מחכים לכל דבר, שיקרה, שיבוא, שילך, שיתגלה, שיעלם. מחכים.
ולקחתי איתי את הפלאפון עוד פעם- טעות חמורה. אם יש משהו שמחכים בגללו זה הפלאפון. גם כשהוא לא מצלצל מחכים לו שיצלצל. הטלפון הזה- הוא רק גורם לי לחכות כל הזמן. אני יודע מה- אני אטביע אותו בבריכה בפעם הבאה. אני אטביע אותו. לחכות זו פעולה מאד אקטיבית מסתבר, ולי נמאס לחכות. אני הולך למצוא את הכפתור הזה שצריך ללחוץ עליו כדי להפסיק לחכות, הלחכות הזה מעצבן אותי, הוא מפעיל אותי כמו בובה על חוט. אני סוגר את המכונות, מפטר את העובדים כולם, שתמות האבטלה מצידי, אני הולך הביתה- נמאס לי כבר. שקט