טוב, הגענו לקולנוע- ונגמרו הכרטיסים.

שמנו פעמינו הביתה, באמצע הדרך, אנחנו פוגשים ילדה בת 3 על אופניים בוכה בוכה בוכה, היא לא מוצאת את אמא שלה. הלכנו לחפש אותה...10 דקות חיפשנו אותה.
פתאום אמא שלה צצה מעליה, רגועה,רגועה... בכלל לא הסטרית.

הייתי מצפה שהיא תחבק אותה, תהיה נרגשת, משהו. אבל לא.

היא נגעה לה בראש ושאלה לאן היא נעלמה. שאלתי אותה לאן היא נעלמה ושלא תאשים את הבת שלה. ציפיתי שהיא תחבק... אבל לא.

הלכנו משם.

פשוט הלכנו משם