| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2005
המאמן ואני
אני: אני מרגיש תחושות מאד מוזרות לאחרונה.
אני קורא להן מוזרות עכשיו כי אף פעם לא קראתי להן ככה ואני רוצה בעצם לחקור אותן.
אני מרגיש שכל הזמן שאני יושב בבית צריך להיות מושקע בלמידה. ללמוד עוד ועוד. לבלוע. לנסות להחכים. כל זמן אחר הוא מבוזבז. בדיוק כמו בתקופת מבחנים.
מאמן: מי מרגיש בתקופת מבחנים?
אני: מי שנמצא בתקופת מבחנים.
מאמן: איזה אדם נמצא בתקופת מבחנים?
אני: אדם שצריך... אדם שרוצה להוכיח את עצמו, אדם שגילה הזדמנויות חדשות ורוצה לנצל אותן, וזה כמו מירוץ, זה אדרנלין.
מאמן: אתה יודע איפה אתה נמצא, כבר עברנו על זה. אתה סיימת תואר, אתה מחפש לך את הנישה שלך, כל התחושות האלה טבעיות.
אני: כן, ואני עדיין מרגיש במירוץ. אין מצב שאני עייף במשך היום. אתמול למשל הייתי תשוש, נגמרה לי האנרגיה, אבל אני אף פעם לא עייף, אני עובד על טורים גבוהים כל היום, אני יכול לעשות הרבה מאד דברים, אני מאד בחיים.
מאמן: כל זה נכון ויפה אבל אתה סוטה מהכיוון של השיחה.
אני: מה אתה רוצה להגיד לי?
מאמן: אתה במקום נכון בחיים שלך, אתה נמצא בדיוק איפה שאתה אמור להיות. לפה על מה שעשית בחיים שלך כיוון אותך- תהיה פה כי אתה פה. פשוט תהיה אפקטיבי.
אני: כן, בזה אני צריך אימון
מאמן: אתה תקבל
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
