אז תודה לתהילה על העידוד. וגם- יש לי מה להגיד.

חשבתי על זה בעבר כבר שיש לי מבחנים שאני מעביר את עצמי, מבחנים שאני צריך להתמודד איתם, בגלל זה קראתי  לעצמי איוב. התקשרתי לחבר שלי יואב, פתאום הוא אמרלי את זה.

והמבחנים האלה שלי קשים.

אז כן. לך למטרה עצל, קח פטיש ותחסל.

אני אומר לעצמי אותו דבר, אך משום מה, ברמה האונתולוגית של זה- זה לא עובד, זה לא מצליח להשפיע עלי. לעתים יש גבולות להנדסה שלי וזה מתסכל. כי כשההנדסה שלי לא עובדת (והאמינו לי היא עובדת 90 אחוז מהזמן) אני נדרש לאילתור וליצירתיות שחורגות מהיצירתיות הטבועה בי כבר- וזה קשה.

הוא שאל אותי מה אני אומר על עצמי, מה אני אומר על המשימה- בהחלט שאלות קשות שהתשובה להן תראה לי את הפרדיגמה שמגדרת אותי. מילים יוצרות מציאות, מילים יוצרות עולם- גם אם לא שמנו לב שאמרנו אותן- הן שם והן חזקות.

טוב. טוב לי לכתוב כאן.

אני מתלבט מידי כמה ימים אם לחסל את הבלוג הזה. הוא לוקח לי זמן רב, אני משקיע בו רבות (אולי מידי), למשל, חיסלתי את האפשרות לשלוח סמסים מהפלאפון שלי- אז אני לא שולח  יותר וטוב לי שכך. מאידך גיסא- זה נשמע כאילו אני בא לטפל בסימפטומים ולא בגורם. אולי הגורם הוא שאני צריך לתת יותר זמן ולחולל בי את הרצינות הנדרשת (בתקופת המבחנים ושלא בתקופת המבחנים). דילמות.

אני איש של דילמות, אבל מצד שני- מי לא?

אני כבר יודע מה אני אכתוב בפוסט האחרון הזה. זה יהיה שיר. העיניים שלכם תיפקחנה מהשיר הזה. הוא הטוב מכולם. הוא מדבר על אהבה ועל כתיבה.

אבל עד אז, אולי יש עוד קצת זמן