עד מתי

הייתי בנתיבות. הגעתי לשם ברכבת אחרי שהמשטרה עצרה את האוטובוס שלי בצומת קאסם. נסעתי בטרמפים דרך השדות באזור שדרות ונתיבות. ראיתי את המפגן המרשים והעצמתי של הנחישות הדתית-לאומית-ימנית בעד ארץ ישראל כמו שאתם רואים אותה ויש לי רק כבוד לסדר המופתי ולשקט ששרר שם ליד קברו של איפרגן. מעבר לכך, אחרי שהייתי שם אני מקנא ביכולת הארגון שלכם ומקווה שהשמאל ילמד משהו מכל העסק הזה, כי בין השאר, גם דמוקרטיה מופתית היתה שם.

אך ידעו היושבים בכפר מיימון שיש חוק בישראל, יש שומרי סף, יש זכות לכוחות הבטחון להגביל את תנועתם של המפגינים. אל יתממו היושבים, מתונים או קיצונים, שהמשטרה וכוחות הבטחון נערכו בצורה כה נרחבת כמו זו ושהפעם הורידו את הכפפות מול הימין הזועם.

אל ידברו על דמוקרטיה היושבים במיימון. כשהימין הוא זה שהלך עם ארונות קבורה- המשטרה איפשרה. כשהימין הציג את רבין במדי אס אס- המשטרה שתקה. הימין הוא זה שממנו צמחו "עשבים שוטים", ממנו צמחו קיצונים ורק ממנו יצאו משיחיסטים שהלכו וריססו מתפללים מוסלמים. האם אלו באמת עשבים שוטים? יותר מדי פעמים עצר החוק את עצמו מלהגן על המדינה. כל אותם כינויי גנאי, כל אותן כתובות גרפיטי, כל אותם מטעני דמה שפתאום מונחים בתחנות אוטובוס- עד מתי צריך להתאפק מול דורסנות צבועה בשם הסבלנות הדמוקרטית והזכות להפגין?

עברתם את הגבול.