האמת יומני, התחלתי עם איזו עלמה. רק אחת. עלמה אחת.
כבר המון זמן לא יצאתי לבלות... אני מתכוון... ככה, לצאת לבלות, לשזוף עיניים בפרצופים יפים ובמחשופים...
תדענה בנות עירי שפחות משמעניינות אותי עיניהן, פרצופן ושדיהן מעניינת אותי שפת גופן והמבט שבעיניים.
באמת שזה הדבר היחידי שם, אחרת אני כמו עלה יבש... הולך אחרי שקרים חברתיים שגם הן מאמינות בהם לצערי.

המקום הראשון שהייתי בו היה לבני גילי ומעלה. שם ראיתי את הראשונה, והיא הסתכלה לי עמוק בעיניים עת המתנו בתור שבמזדרון האנשים. רק הסתכלנו. אז היא המשיכה ולאחר- הלכה.
במקום השני הגיל צנח אל אזור האפטר. לא שהיו שם חיילים או חיילות, הם היו באזור הדמדומים של הפסיכומטרי כך נראה ואוי הרגשתי מוזר.
אך בשונה מהפעם הראשונה, המרתי את הביקורת המרחיקה שלי בסקרנות תמימה ואקטיבית וירדתי למטה לראות מה יהיה.
מיד אך מיד ראיתי אותה מחייכת ואכן לקראת סוף הערב גם שאלתי אותה על עתידינו, אך מיד גיליתי שלא רק שאני לא היחיד שעשה את זה באותו הערב, היו רבים לפני וכבר אחריי עמדו בתור לשם כך.

ואני לא רגיל. כל כך מהר התרגלתי לזו שאהבתי כל כך מהר, זו שהיה לי נוח איתה כל כך מיד, זו שהיתה פרץ של נשיות בוגרת ובשלה. ומבוגרת-
כן, היא היתה מבוגרת, מבוגרת אולי מדי, אבל ילדה שנתנה לעצמה להיות ילדה לידי, ומבוגרת שנתנה לי לתת את מבטחי בה, אחת כזו שכשפתחה את הדלת חייכה אלי בכל פעם, ממש כמו בפוסט ההוא מפעם, והפה שלי שנפער בכל פעם מחדש מיופיה שפשוט המיס אותי.
לא קל לחזור למחוזות גילי הפושטק.לא רוצה לחזור.
אני יודע מה אני רוצה, אני גם יודע מתי זה יקרה, זה לא יקרה בקרוב, זה יקח עוד כמה שנים,
אבל זה יקרה,
והיא תהיה בדיוק בגיל המתאים- זה שתמיד התאים לי.