המילים נכתבו לצרפתיה שלי.
היום הסתכלתי עליהן שוב. הן הנדסת המחשבה שלוש ושתיים.

הבוקר באמת שהייתי ברקט. כבר יומיים שהייתי שם.
אבל היום בצהריים הייתי ליד אחת שלמדתי ממנה קצת על הקשבה ועל להיות בעולמם של אחרים. דווקא כשאני לא המרכז קורים ניסים. זה היה מעורר השראה. היה טוב. גם סידרתי לי ראיון עבודה למחר.
ואז כשהייתי בשיעור נהיגה הרביעי שלי, קיבלתי טלפון מהעיתון. הם רוצים להחתים אותי. גדול.
אז מחר יום עמוס. גם עבודה, גם לימודים, גם עבודה, ובסוף לקינוח אני מקבל כסף.

הייתי היום בראיון עם שני בני הזוג שלי. אני הוא זה שראיין בעיקר. והייתי טוב. החמיאו לי אחר כך על היכולת שלי.
אפילו החזירו לי קצת את הסומק ללחיים בנושא הזה שנקרא אני.
כשהייתי עם המדהימה בזמנו היא אמרה שזה לא שאני לא יודע שאני גדול, זה שאני שוכח שאני כזה.
טוב, גם היא החזירה לי את הסומק ללחיים.
זו מהיום אהבה את הכתיבה שלי ואמרה לי שאני אתבזבז עכשיו במקצוע שמציעים לי מחר. הקשבתי לה והנהנתי. זה לא כאילו אני לא יודע את זה, זה שאני טיפה מיואש והולך רק כדי להגיד כן, ואז לבחור. אבל קודם להגיד כן.

בעניין הבלוגספירה הגיע הזמן שאראה את התמונה הגדולה יותר, וישנה תמונה גדולה יותר. מט'.

בנוגע אלי, אני בסדר. וטוב לשחרר ככה עצבים לפעמים, למרות שאף פעם לא נתתי לעצמי ללכלך ככה את הבלוג שלי. תמיד יש פעם ראשונה. מו קושלה.