1- לכתוב הוא צורך.
מספיק זמן השארתי את את הפוסט הקודם בראש העמוד.
פוסטים לא עברו מול עיניי.
הגיע הזמן להמשיך. אין בי טינה. איני זקוק לה. טינה נועדה להבטיח את התבססות העבר. קשה להבין את זה, קשה לקבל את זה, קשה לקבל שאנחנו פועלים כנגד טובת עצמינו כשזה מגיע לרגשות שלנו.
2- קנאי לחופש אני. קנאי לחופש להיות. דברים ראוי שיהיו בקדמת הבמה כי הם תמיד בולטים לעין יותר כשהם מכוסים מאחורי חומות של הסתרה. למען-חופש-להיות צריך לומר דברים כי דברים שלא נאמרים מנהלים את החיים יותר מאלו שנאמרים.
ימים של חיים היו לי בימים האחרונים. חיים.
3- אני לא כועס עליך אך לא נשארתי חייב. הדברים שנאמרו לא היו כדי כעס. חכמה גדולה לקרוא אותי בסתר לא היתה במעשייך. טיפשות היא היתה, והזיקה לך.
אותו היום באתי להסדיר כמה דברים, להתנצל על דבר מה שקרה, להציע סגירה כי ידעתי שאת קוראת אותי וידעתי כמה דברים אחרים. לא הסכמת.
4- דעו שתמיד יש עוד אופציה, זהו חוק אצבע. תמיד אפשר ליצור שיחה. תמיד אפשר ליצור השלמה. תמיד אפשר להגליד. פצע הוא לא מחוייב המציאות-לאורך-זמן. צלקת היא לא גורל שארית החיים.
התמסרות היא סוד הבנת הנדסת החיים. התאמנו בהשלמה, התמסרו לה. השלמה היא גל של מים מנקים.
Remember
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
