| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2005
זרמים של חיים
היום היתה הפעם הראשונה שהייתי בטיפול.
זה היה במושב אודים. הייתי על הדשא, אחרי 10 דקות שחברה טובה נגעה בי.
אדם חדש נגע בי. הוא מקצוען. ביו אנרגיה קוראים לזה.
הוא לחץ בי בזמן שנשמתי, ובכל הוצאת אויר הוא לחץ בי במקומות.
ואני, אני הייתי עסוק בלנשום ובלהתמסר. להתמסר למגע שלו, להתמסר לקול שלו, להתמסר לידיים שלו, להתמסר לנשימה שלי, להוצאת אויר עם קול, להתמסר. ובכל פעם שהוא לחץ זה כאב. ובכל פעם שזה לא כאב זה הצחיק. ואני התמסרתי ללצחוק, והתמסרתי להבין שהכאב ששם עכשיו לא יהיה שם עוד שנייה, וזה הרגיע אותי ונתן לי להיות עם הכאב שלי. וצחקתי מלוא פי, מלוא ריאותיי, מלוא סרעפתי. והיו מסביבי הרבה אנשים. ועשיתי לט גו כמו שאני אוהב לעשות. וזה היה כל כך טוב.
באמצע הטיפול הוא העלה את שאלת נטייתי המינית. הוא גם אמר לי שיש לי עניין עם אחריות בחיים שלי. הוא גם אמר שאני נוקשה מדי עם עצמי. הוא שאל אותי אם יש לי בעיות גב וצוואר.
בעיות גב וצוואר אין לי. אבל הוא אמר שיש לי גודש של משהו בצוואר. שווה לבדוק.
על נטייתי המינית עניתי לו אחר כך וסיפרתי לו את הסיפור שלי. הוא בתמורה סיפר לי את הסיפור שלו.
כמו קוסם הוא העלה את עניין האחריות והנוקשות אחד אחרי השני, כאילו הכיר את מחשבותיי. הכל ממגע.
לבסוף אמר שאני הין האנשים המשוחררים ביותר שהוא פגש מימיו כמטפל. אמר שאני מתמסר בצורה נפלאה ושהוא התענג מלטפל בי. בשבילי היו כל אלו מחמאות ואישורים לדרכי הנכונה והעובדת ולנקודת ההסתכלות שלי על החיים:
לתת לעצמי להיות, קנאה לחופש שיוצרת ויטאליות, מספקת חמצן לשרירים תפוסים ומפיגה בהם את הלחץ.
כבר אחרי עשר דקות של טיפול (ולא ספרתי) ידעתי שהשתחרר לי הפקק של הכתיבה. ידעתי שהיום בלילה אני כותב פוסט חדש.
היום בצהריים כתבתי אחד ואפילו שחררתי אותו, אבל הוא לקח לי זמן וריכוז ואפילו שיחררתי אותו, אבל החזרתי אותו למחסן שלי. לא הייתי שלם איתו.
יש דברים שצריך לעבור בחיים. אין קיצורי דרך.
חשבתי על החבר שלי עומר היום כשהוא טיפל בי. זה נתן לי להיות שם. והייתי.
מהר מאד הידיים והרגליים שלי התחילו לרעוד. בהתחלה הרגליים והידיים, ואחר כך רק הידיים, תחושה שהלכה והתגברה. זרמים זרמים זרמים. באיזשהו שלב כפות הידיים שלי התכווצו ללא יכולת לפתוח אותן. האגודל שלי נצמד לפנים היד. התחושה היתה מוזרה, אך לא עשיתי דבר לשנותה. לקראת סוף הטיפול הוא העביר לי ידיים על הידיים שלי. הרגשתי מתחשמל. זו באמת היתה התחשמלות. הוא נגע בי וזרמים חזקים שאי אפשר לטעות בהם עברו לי בכל הגוף מעבר למה שזרם לי עד אותו רגע. התרגשתי. ידעתי שאני עובר חוויה חזקה. נשמתי.
אחרי שהוא סיים הוא כיסה אותי והורה לי ללכת לישון. על הדשא. לא זזתי. הוא הניח את ידיי במעגליות על בטני ותחושת הזרמים עלתה והגיעה לי עד הצוואר פתאום. הייתי מלא במחשבות. הייתי מסור לנשימה וללעשות את מה שאמר. הוא השאיר אותי שם, אגודלים קמוצים לתוך כף היד וזרמים בפלג הגוף העליון. אני לא זוכר שנרדמתי. הייתי שקוע בעולם אחר אבל הייתי מודע לזרמים כל העת. לבסוף פקחתי את עיני. באותה שנייה פסקו הזרמים, התעוררתי לחיוך. זה היה מהמם.
הוא הזמין אותי להיות מטופל שלו. שקלתי ברצינות.
למדתי ולימדתי כמה דברים היום. הוא אותי ואני אותו.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
