| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2005
זה תמיד קורה לי במקלחת, עכשיו זה קרה לי באוטו
הנסיעה עשתה לי טוב
בנסיעה הבנתי דבר חשוב.
הבנתי את השיתוק שאוחז אותי בכל פעם שאני חושב על יחסים עם אדם אחר שנהרסו לי בשלב כלשהו בחיי. אני תמיד בוחר להסתכל עלי מהצד שלו, או מהצד שאני חושב שהוא שלו, שלה, ומלביש עלי את הסיפור הזה, את הפרשנות הזו.
פתאום בנסיעה, בערך מעל הגשר של פתח תקווה, בצומת גהה עשיתי אחורה פנה אל הקורס המתקדם שניהלתי זה לא מכבר ביוני. שם הבנתי את ההבחנה "אֵקְט" ושיחזרתי את הגדרתה בראשי: ההתמודדות שלנו עם כשלונות.
ואז השלכתי את ההשלכה הזו עלי בהווה. הייתי כבר בבניין של ibm, מרחק 500-1000 מטר משם במהירות 120 קמ"ש, קולט שזה שאני מלביש על עצמי פרשנויות "של אחרים" מותיר אותי חסר עוצמה וחופש, קולט שכל ההתמודדויות שלי עם זכרונות של יחסים שנגמרו כך או אחרת הן התמודדות עם כשלונות. טוב, לא כולם כשלונות, אבל הרבה מהם, גם אם אני לא קורא להם כך. איך אני יודע? כי אני מתמודד איתם כעם כשלונות, אז אחת היא איך אני קורא להן, העיקר הוא איך אני מתייחס אליהן.
אז הגעתי ומצאתי לי את כל הספרים. זה לא עלה לי שקל, כי הייתי לא הגיוני והתקשרתי לחבר ילדות שלי שמסיים תואר בפילוסופיה. אחרי כן הלכתי לקנות לאמא שלי פרחים במשתלה. בערך 13 צמחים קטנים למרפסת קניתי. זה עשה לי טוב. אחרי זה נסעתי אליה הביתה, אותה אחת שהתקשרה אלי להתנצל באותו יום במאי כשהייתי במילואים. אותה אחת שאני לוקח את נקודת המבט על הבחור הקודם שלה ומלביש אותה עלי. החלטתי שנקודת המבט המשתקת הזו לא תשתק אותי, היא לא אמיתית. נכנסתי בפתח, האופנוע שלה היה בחוץ, דפקתי על הדלת. אף אחד לא היה שם בבית, הקשבתי לשקט. הלכתי. את שלי אני עשיתי, יצאתי מגבולות הקוביה שלי, עשיתי את זה, אני גדול, עכשיו רק נותר להצליח במבחן הזה. אליה אני אלך שוב בפעם אחרת.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
