אחרי הפיצוץ שיצרתי איתה לפני יומיים חזרתי הביתה.

היום.

היא היתה עייפה ומרוחקת הרגשתי קרירות.

זה השפיע עלי אך המהנדס שב לחיי ואמר לי שיהיה בסדר, אל תהיה מושפע, תן לזה זמן, זמן עושה דברים לבנאדם.

הוא צדק. אני צדקתי.

אמא באה אלי לחדר ואמרה לי: תן לי חיבוק. וזה היה כל כך מרגש. כי היא חיבקה אותי עם כל גופה, שלא רק עם כתף, כן, אם אתם זוכרים, כתבתי על הכתף שלה פעם, זה נמצא בלינקים מימין (חייב לספר), התחבקנו.

היא אמרה לי שהיא כתבה עוד שירים. הלכנו למטבח. זה מקום אינטימי המטבח שלנו.

אינטימי ורק במטבח אני מרגיש קרוב באמת. המטבח שלנו היה מאז ומעולם מקום עשיית אהבה, כי אהבה עושים, אהבה מקיימים, אהבה שומרים, על אהבה מתאמנים.

ישבנו,

היא אמרה לי שהיא כתבה מספר שירים ושאלה אם אני רוצה שהיא תקרא לי אותם.

בוודאי אמרתי.

פעם ראשונה בחיי שהיא ישבה וקראה לי שירים והסבירה לי אותם אחד אחד.

כמוני,

היא כותבת בתמונות, והרי אין שום דרך אחרת אלא בתמונות,

שירה טהורה.

וההבדל הוא ששיריה שזורים בחיי,

אתה רואה את זה?