| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2005
מרחב של קבלה
הלכתי היום לסלונה. הגעתי באיחור אופנתי של שעה רק כדי לגלות שאני מקדים בחצי שעה בערך. אף אחד כמעט לא היה. לא הכרתי אף אחד. ראיתי את האוצרת שרצתה ממני תמונות ושלבסוף לא לקחה מהן. ראיתי את רוב התערוכה. לא אהבתי אותה, חשבתי שהיא בינונית. לבטח הייתי מתבלט שם בעבודות שלי. אולי עדיף שלא.
בצורה מפתיעה ומדליקה הסתפחה אלי אישה בת 34 והעבירה איתי שעה שלמה. היא היתה מאד נחמדה ודיברנו על המון דברים. קצת עלי ויותר עליה ועל המשפחה שלה. במילים הראשונות שלה היא יידעה אותי שיש לה עבודה מכניסה, שיש לה אוטו מהעבודה, שהיא אוהבת ליסוע לחו"ל (כי היא יכולה) ושאתמול היא קנתה לדייט שלה גלידה. אותי היא הזמינה לכוס מיץ תפוחים אחרי שהצעתי לה שנשתה משהו. טוב.
היא היתה מאד נחמדה, אך לא עניינה אותי באופן כולל. זה לא הפריע לה לשתף אותי בחיים שלה וזה לא הפריע לי לספר קצת עלי ולהציע לה אימון קטן על אחותה הקטנטנה מבית מדרשי. היא האזינה בקשב רב והבינה מה עליה לעשות.
מה שהפתיע אותי מאד הוא שהיא שיתפה אותי בחיים שלה. אדם זר אני, והיא פשוט לקחה אותי ביד מהכניסה וישבנו ודיברנו שעה. הערכתי אותה על זה. צריך אומץ, או להיות משוחררים מאזיקים חברתיים כמו אלה.
רציתי אחרת באותו זמן אבל הבת 34 המשיכה לדבר. אחד הדברים הכי חשובים שהיא אמרה לי כששמעה שאני רוצה להתפתח בצילום היה "אתה הולך להישאר בבית עוד הרבה זמן". יש אמת בדבריה, ואולי אמרה זאת מכל מיני סיבות אגואיסטיות או לא, אבל הפצצה נפלה.
הגעתי הביתה לחדר המסודר שלי מאתמול, מחקתי את הלוח המחיק שלי מהכל. בהיות המח הכלי המרכזי בחיי הייתי חייב לעשות סדר במחשבות, אחרת יש לי המון בלגאן ואני לא יוצא ממנו. שעה ועשרים כתבתי על הלוח את הכיוונים עם האופציות שראיתי לנגד עיני.
לפני כן המצאתי לעצמי אפשרות. פוקוס. הקשר.
ההקשר הוא ביטוי עצמי והתפתחות.
מתוך זה פתאום ראיתי שעתון המשרות קורץ יותר ושאני מוצא יותר משרות להגיש אליהן קורות חיים. פלא?
לא פלא. אימון.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
