התחלתי לעשות לי מנהג- לישון בספה בסלון.
חזרתי מכוכב נולד. חברה שאני עוד לא מכיר סידרה לי כרטיס. על הדרך מסתבר שעיצבנתי אותה קשות. כהרגלי עשיתי עם עצמי רגשות אשמה ואני מקווה שלא תּׁאבד לי- קובי, סליחה!
התחלתי לעשות לי מנהג- לישון בספה בסלון.
לא התחשק לי להתקלח, לא התחשק לי אפילו להרים את המצעים מהמיטה המסודרת שלי כדי להיכנס אליה.
התפשטתי, ופשוט נשכבתי בסלון. פעמיים במשך הלילה התעוררתי. לא הזיז לי. בחמש בבוקר התעוררתי סופית כדי לעבור למיטה השנייה, אבל עדיין לא שלי, בחדר השני שהיה קריר יותר.הגמר בכלל לא היה מעניין. ובסופו של דבר, שוב, כמו בהתחלה, זו חבורה של אנשים שבאו לתחרות כישרונות. זה כל מה שזה. אז מה אם ממנפים את זה לדרגת אלילות? אפילו התמונות שלי יצאו לא מעניינות, למרות שיצאו היטב ברובן. זה היה פשוט לא מעניין.
הרבה יותר עניין אותי להתעסק בלראיין אושיה בתחום מופע הקולנוע של רוקי.
אתמול הבנתי שיש הרבה תחומים שמעניינים אותי ושאני לא יכול להבין את כולם מבפנים. יש לי תחום אחד או שניים שאני יכול לכתוב עליהם את הספר (כמוהו בתחומו) וזהו; אחרת, זה רק להקשיב לאחרים מדברים מעולמם, תענוג צרוף לאנתרופולוג.
בין השאר סיפר לי המרואיין שלי שברוקי יש הרבה פרדוקסים, הרבה Do's and Don'ts, שיוצרים פרדוקסים למי שמסתכל.
אחד המשפטים שאמרתי אתמול בראיון בהקשר הזה היה שפרדוקסים הם חלק מהחיים, הם בונים אישיות. הוא מאד אהב את זה, ועדיין
כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם. קודם כל לי, למרות הפרדוקסים
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
