|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2005
כל הסיבות זה קרה כשישבנו יחד באוטובוס וכשאת דיברת על ... אני לא זוכר על מה אבל אני זוכר שהקשבתי ולא למילים שלך, המילים שלך לא היו לי חשובות, הקשבתי לטון הדיבור שלך, הקשבתי לשפת הגוף שלך ולמבע העיניים שלך כשסיפרת על עצמך. לא שינה לי מה אמרת, פשוט לא שינה, ולא כי לא התעניינתי, כי התעניינתי, אולי אפילו דובבתי אותך כדי להקשיב למה שרציתי להקשיב לו, והקול שלך, אחרי שהתרגלתי לדקותו היה כל כך ערב לאוזני, רק רציתי שתדברי עוד ועוד. דימיינתי אותך כשאת איתי, דימיינתי אותנו כבר יחד באותו יום חמישי כשהכרנו, כבר אז ידעתי שאני רוצה אותך חברה שלי, כל מה שרציתי היה את הטון הזה שלך כשאת איתי, זה כל מה שעניין אותי. כל השאר לא היה משנה. גם בערב כשנפגשנו, רק הוכחת לי שאת כמו שחשבתי שאת, ויותר מכך, יפה, אינטליגנטית, בוטחת בעצמך ובי, פתוחה וסקרנית. ריגשת אותי מהרגע הראשון שלך. שלא יגידו לי שאני מתאהב בלי סיבה.
| |
|