|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2005
לחבק ולנשק, בסופו של דבר באופן חדש לי, אני מתעורר ויש לי סיבה לקום בבוקר. אתמול, בערך באותה שעה כתבתי שזה יהה יום בו אחליט אם להישאר או לעזוב, בלי אמצע. אז סינכרנתי את שני היומנים שלי וראיתי שאין מצב שאני נשאר , בגלל שני מבחנים ועבודות. אז הודעתי שאני עוזב. אפילו מצאתי לי ראיון עבודה אתמול ואפילו הלכתי אליו (למשרת ברמן, כן כן). אחרי זה הלכתי למשרד והיתה שם שיחה על השבוע הבא- בדקתי מה קורה בשבוע הבא ואז הוצע לי לעבור לחצי משרה שמבחינתי זה לרקוד בכל החתונות- גם להיות משחת שיניים וגם להיות מי פה- הכי טוב כל החתונות. גם אני דוד. אז קמתי היום בבוקר עם מטרה.
בלילה היו לי הרבה חלומות, אבל בעיקר חלמתי את החברה שלי לשעבר. ויברציות שליליות עולות אפילו מהחלומות עליה. שאר החלומות שלי היו הרפתקניים.
והבחורה- אני עוד מחכה לה, וזה נראה לי מובן מאליו. לחשוב שהיא אולי תשנה את דעתה עלי ועלינו מרגיש לי כמו מחשבת כפירה, אז אני פשוט לא חושב על זה. אני פשוט מחכה לה. לחבק ולנשק.
| |
|