מוזר.
אחותי אמרה לי שכואבת לה הבטן ושהיא צריכה ללכת מחר מוקדם לבר מצווה. ושכל העניין סיוט. והתינוק. והבטן.
אני רציתי ללכת לבסוף רק כדי לחזור לשם מוקדם ולחדש את ההבטחה שלי ללמוד טוב טוב מחר.רק כדי לחדש את ההבטחה.
ראיתי שהיא מתלבטת. אז אמרתי לה להחליט שלא ולהפסיק להתלבט כבר.
פתאום היא אמרה לי שהיא באה.
וזה מה שמדהים. כשנותנים לאנשים את החופש להגיד לא- הם אומרים כן. זו לא אמת, זה מצב שקורה לי כל הזמן.

אני: מסתבר שהיא תמיד רוצה לצאת.
המאמן: ברור, מה חשבת. היא רצתה מההתחלה