טוב, אז אני באמת כותב כבר פחות, וגם התגובות שלכם פחות, אבל אין מה לעשות וקיבלתי את זה כבר, אבל לעומת זאת, יש לי מה לכתוב הפעם.

לאחרונה, אין לי מה לכתוב, ואני גם לא חושב על הבלוג כל רגע שאני חי, וזה סימן טוב, כי תמיד ידעתי שאני לא טיפוס מתמכר, ככלות הכל, אני בנאדם בריא, חושב, רגיש ואינטיליגנטי, לא שאתם לא, גם אלה המכורים, אבל אני- לא.

בכל אופן, עוד יומיים אני מתחיל את קורס הברמנים שלי בזמן אמיתי, אני מאד שמח לקראת זה, אני אהיה צעד אחד לפני לחפש עבודה בפאב, שזה החלום האנתרופולוגי שלי.

הדבר השני, אבל היותר מרכזי שאנחנו מחפשים דירה יחד. מתאים לנו לגור ביחד אז אנחנו מחפשים דירה יחד. יצא ושנינו גם במקום הזה בחיים שפשוט מתאים לעזוב את הבית ולהפוך את האמהות שלנו לעצמאיות ורווקות מילדים. מה שמצחיק הוא ששנינו עניים ונצטרך להתאמץ חזק שבשיל לפרנס את עצמנו. אז היום הלכנו לראות דירה, יותר נכון בייתון, זה איפשהו באזור האוניברסיטה, אבל זו היתה חורבה, עם גג מאסבסט, עם גינונת מזוהמת ומטונפת, בלי פלדלת, בלי סורגים, בלי מזגן, עם נזילה מהתקרה, עם חור קטן בקיר, ובטוח עם הרבה חרקים שיגיעו מבחוץ, וזה היה המקום הראשון אליו הלכנו- אז היה כיף לראות, וכמו שהיא אומרת- קבענולנו את נקודת הקיצון.

הדבר הבא הוא, שמאז שאני איתה, אני מכוון יותר עליה, אבל אני מכוון יותר על הלימודים שלי. כך יצא, ואולי זה עוד מלפניה, אני במוד של- חייב להצליח, חסל סדר עצלות. אני קורא את המאמרים שלי, אני מכין את העבודות שלי (יש לי מעט בינתיים) אבל למרות שאני מבלה איתה המון, אני דואג לאינטגריטי שלי וזה מאד חשוב, ובגלל זה אני בראש שקט.

היא עזבה את העבודה שלה סופסוף, היא התחילה ללמד שיעורים פרטיים, אנחנו הוליכם לעשות את זה יחד, צריך לדחוף קצת בעניין הזה. יהיה בסדר.

אני מחכה שהשביתה תעבור קצת למען השם, אני רוצה את העבודה ההיא.

מה עוד? אה כן, אני מאד אוהב את הלימודים שלי חוץ משני קורסים שיחסית משעממים, השאר אחלה, מעניין לאללה. 

מחכה לסופשבוע, הולך להיות עמוס בבילויים משותפים וכיפיים.

כל אלה שלא הקדשתי להן זמן השבוע... מת עליכן

זהו