פעם ראשונה שאני ממש יושב בקופי בין [זה של ככר רבין].
אני יושב פה על החלון ומסתכל על העוברים ושבים תוך כדי קריאה בספרו המצוין של סמואל הנטינגטון "התנגשות הציביליזציות".
יותר ויותר אני רואה אנשים עוברים על פניי, וכמו תמונות, הם עוברים על פניי [סרט נע של פרצופים מחוברים אל ראשים מחוברים אל גופים, צבעוניוּת]. אני חושב על לשבת פה עם מצלמה [לקרוא ספר] ולחכות שיעברו אנשים על פניי [הם לא ידעו שאני מצלם][ואם כן הם יהיו מופתעים]זה יהיה מגניב.
היום סיימתי לסכם 16 עמודים בתשעה עמודים [לא כותב לא קולט]. עכשיו קיבלתי סיכום במחשב ממישהי [15 עמודים]. לומר שיש לי כח לקרוא אותו יהיה סטייה מהמציאות [סטייה קשה].
כבר 9 בערב [ואני לא גר עדיין בתל אביב]. אני אצטרך ללכת לאוטובוס ולנסוע שעה כדי להגיע בקו אוירי של [בסך הכל] 6 קילומטר הביתה.
הבחורה מוצאת חן בעיני [אבל אין לה מושג בלהתנשק]. אנחנו בדייט השלישי או הרביעי [התבלבלתי בספירה כבר] ואפילו הנמלים מתקדמות מהר יותר מאיתנו. נסיון אין לה, אבל משום מה זה לא מפריע לי [להפך, אני נוטה לראות בזה יתרון], אנחנו מפיגים מתח מיני בשיחה [מתי אתם עשיתם את זה בפעם האחרונה?] וככל שאנחנו מדברים ומכירים יותר  נוח לנו יותר [תכף אני שם כיפה ועובר להתנחלות לשמור נגיעה], אבל זה עובד. מה שאמרתי לפני כמה פוסטים על חברה מאהבת [לעומת מאהבת חברה].
אבל היום התחילו להסתנן לי ספקות [אני אשאל אותן מה שלומן בערך עוד שבוע שוב] "מה אני צריך בחורה בלי נסיון" אני שואל את עצמי. ואז התשובה היא שיחד אפשר לעצב את היחסים האלה [הם כמו פלסטלינה]. זה יקום ויפול על ישירות רגישות וסבלנות.

באייקידו יש משפט: in nature things often colide- but they do not conflict.
[זה משפט שמתאים לסיום הפוסט הזה]