|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 9/2005
לעין ימין שלום בבוקר יצאתי מהבית. לפטופ כדי לעבוד בבית קפה ומצלמה כדי ללכת לנקות אותה. וגם- כדי להיפגש עם הבוס שלי שיגיד לי שאני לא כל כך מתאים לעבודה הזו בשטח כי אני צלם והוא רוצה אותי פעיל יותר, אקטיבי יותר. אחרי שאמרתי לו שאני רוצה את העבודה הזו אמרתי לו שאני אחשוב על זה. לא בקלות אני רוצה לוותר על עבודה שמכניסה לי כסף בסוף החודש בצורה יאה ומסודרה. או אז הלכתי לבית העיתונאים לקחת טופס הצטרפות לאיגוד ומשם- - - פפם פפם קלטתי שאני לא רואה טוב. אני לא רואה טוב בעין אחת. העין שאני מצלם בה. העין הכי טובה שלי. כן, בקרוב, כך הבנתי, אני אצטרף לקהילת החמושים במשקפיים [מישהו יודע כמה עולה הלייזר?] פשוט כי הראייה הממש מצויינת שלי בעין שמאל היטשטשה אבוי. אז משם כבר הלכתי למערכת, להכיר את העורכת, שהיתה שווה שבקושי התאפקתי מלהתחיל איתה[וגם לעורכת השנייה לא היה חסר] ואמרתי שלום פה ושם ופתאום לקחה אותי הפקידה הצידה לשאול אם בא לי על הפקידה השנייה [היא שמה עלי עין ברגע שנכנסתי] ואם אני תפוס או פנוי, ולך תראה מי זו עוד פעם [עיניים מדהימות, ביישנית, ובעיקר ישבה כך שלא ראיתי את הגוף], וכך המשכתי את השהות שלי שם, רק כדי לפגוש את צביץ ואת העורך השני והשלישי שכבר הצעתי לו להפוך להיות פרילנס אצלו במדור {(כי צריך להביא לחם הבית)(לקנות אופנוע יותר נכון)} ולדבר קצת על מצלמות, אינטרנט, גאדג'טים ועניינים שבלב. אני חולה על זה שאנשים שראו את העבודות שלי אומרים "אתה יוזף ברויר?". אין BOOST גדול מזה. אמרו לי שהשם שלי קליט. יצאתי משם עם הבטחה לכמה חתימות על דפים שיקדמו אותי בחיים, עם כמה מספרי טלפון של כמה אנשים איתם אעבוד ובעיקר עם שמחה בלב על זה שאני תותח.
אני תותח, תזכרו את זה
| |
|