| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 10/2005
הקשבה כבר תמיד
מחר יקרה משהו שאני יודע כבר עכשיו לעמוד על פרטיו.
אני אתקשר ונקבע. היא תגיע.
אנחנו נתחבק אולי, נהיה נבוכים רגע ואז נחליט איפה יושבים, או אולי הולכים.
היא תתחיל לדבר. אני לא אפצה את פי. היא תדבר ותספר מה עבר עליה.
היא תדבר על עצמה, ומתישהו תעבור ותדבר על הקשר שלנו.
היא תגיד למה ניתקה אותו. היא לא תלך סחור סחור.
כמו היום כשהתקשרה: הי, אני רוצה לפגוש אותך, מחר, להתנצל, להשלים, ולעבור הלאה.
אני אקשיב לשיחה שלה.
אני גם אופתע מדבריה , אולי.
היא תתנצל, ואני ככל הנראה אסלח. I'm easy, ולא כי אני זונה, אלא כי אני עושה את זה לעצמי. כי בעצם [תוך כדי כתיבת השורות האלה] אני כועס ורוצה לשחרר גם כן, להשלים, לסגור, ולעבור הלאה, זה נראה לי הגיוני וכל דבר אחר נראה לי לא הגיוני, אנטי קונטרסט, דיס-פונקציה.
רק שאני ספקן. אנשים שעוזבים אותי בלי הודעה ובלי להיות מוכנים להסביר מדוע ואז עושים חזור להתנצל ולהשלים לא רוצים איתי קשר [אמר הקורבן התמידי שננטש כמה פעמים בחייו]. לא הפסיק להיות להם קשה. הם רוצים להשלים כי הם למדו את הטריק הכי מדהים בחיים- ההשלמה. כי אני חי ככה בחיי. הם לא רוצים קשר - הם רוצים מנוחה והם קלטו שכך יגיעו לזה.
אז זאת ההקשבה שאני מגיע איתה למחר. יש לי הקשבה כבר [למחר], ותמיד יש לי הקשבה כזו [בנוגע לאנשים כאלה].
זו הקשבה כבר תמיד- והיא מגיעה מהעבר, ממלאה את הכוס ולא נותנת לאפשרות חדשה לעלות ולחיות מתוך עתיד אפשרי.
כמו שאני מכיר את עצמי, לקראת מחר אני אתרכך, כי אני כזה, אני רך, אני מתרכך, כי זו החכמה בחיים, להיות גמיש, ויש סיכוי שאני עוד אפגע; כי אם מה שאני חושב שיקרה אכן יקרה אני אהיה מאד מאוכזב. היא תאכזב אותי בתור בנאדם [היא כבר איכזבה, הרשימה פשוט תתארך] ואני אצטרך לעשות עליה לט גו עוד יותר גדול ולהבין שאני אדם יותר טוב ממנה לנחמה, שלא תנחם אותי באמת.
והלוואי שאני טועה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
