1- כל מה שכתבתי בפוסט ה"הקשבה כבר תמיד" הקודם התגשם. היא אומנם לא סיפרה לי מה קרה איתה בחיים, אבל היא כן אמרה לי למה היא עשתה מה שעשתה וכיוצא באלה ואני הגבתי בדיוק כפי שציפיתי שאגיב.
בשלב כלשהו בשיחה יצאתי מעצמי והסתכלתי עליה שלא מנקודת המבט שלי אלא של מישהו אחר.
לא היה לה קל, ואני בטח שלא הקלתי עליה. המציאות היתה צריכה להיאמר ולהיות ברורה. מהמקום הזה של לעמוד במקום של "חדשות רעות" עליה ולקיחת אחריות (כמו שהיא כתובה שם) על הדברים היא עמדה בזה ואמנם לא סלחתי לה אבל כיבדתי אותה על האומץ שהפגינה, כי אחריות כפי דורשת הרבה אומץ.
ואז היא נתנה לי בחירה- אני יכול לבחור כן להיות איתה בקשר, אני יכול לבחור לא להיות איתה בקשר ואני יכול לבחור ללכת הביתה ולחשוב על זה. ומה שהיה כל כך מצויין הוא שהיא לא היתה attached לתשובה שלי- ואז ידעתי שהיא אותנטית בדבריה. (אם אתם שואלים למה זה מצויין, אבל זה ככה- זו הכוונה בלתת חופש לאנשים לבחור באמת, כשאתם לא אטצ'ד לתוצאות, אחרת אתם בפוקוס ולא הבחירה החופשית של האנשים). לא היתה לי תשובה. לא הייתי רתום אליה (או במילים אחרות, לא ראיתי אפשרות חדשה של להיות איתה בקשר שהדליקה אותי, והיא גם לא הבטיחה שהדבר הזה לא יחזור שוב).
שאלתי אותה אם יש לה רגשות כלפיי. היא אמרה מיד שהיא אוהבת אותי.
בנוגע לבחירה שלי וללהיות רתום- פתאום הבנתי שבין חברים, רתימה היא לא הכל ואיפה שאין רתימה יכולה להכנס אהבה ולכסות על הפערים. ידעתי שאם אלך משם עם "לא רוצה" או עם "אני אחשוב על זה" אני אתחרט אחרי דקה ואז אתקשר אליה.
עשיתי קפיצה מחשבתית, אמרתי לה שהולכים וניגשתי לחבק אותה. גמרנו את הערב בג'ירף.

2- היום העברתי את היום שלי בעבודה ליד הבית. באמצע היום הבנתי שיום שישי הוא היום האחרון שלי בעבודה בהחלט והודעתי לממונה עלי שתם ונשלם. חשוב לי יותר לסיים את הסמינרים שלי מאשר לעשות עוד 2000 שקל בשיממון של הרחוב.
מאוחר יותר התיישבתי על ספסל, בריזה נעימה של תחילת הסתיו הכניסה אותי לחלומות בהקיץ.
אשה בהריון שהתיישבה לידי גם היא ישבה ללא מעש ליד.
היא התחילה לדבר איתי. לא הראיתי עניין אמיתי למרות שלא התנגדתי לדבר איתה.
אוירת שאנטי נוסח סיני נחתה עלי. היא התחילה להראות בי עניין. ליאת. בת 35. עם בטן בת 6 חודשים שבולטת יפה מהחולצה.
פעמיים לקפה היא הזמינה אותי במהלך השהות שלנו. קפה ידידותי טרחה לציין.
שאנטי שאנטי. קצת הצטערתי עליה אחר כך. מעופפת קצת, לא יודע.

3- שני ילדים בני 16-17 נעצרו לידינו כשפירקנו את הדוכן. התחילו איתנו. קראו לנו בשמות, צחקו עלינו ועוד כל מיני. אני להיות קורבן חכם וצדיק של חלאות כמו אלה הפסקתי להיות כשהייתי בן 17 וחודש ויומיים בדיוק. התחלתי לדבר איתם. רמה אינטליגנטית וצינית הוציאה מהם פעיות של הומו אשכנזי. הם קראו לי הומו. ואז הם קראו לי אשכנזי. האמת שלא קראו לי אשכנזי מאז כתה ו'. שנים עברו מאז. הלכתי איתם עד הסוף. הם קיללו אותי והחזרתי להם. הם סיננו שטויות- סיננתי בחזרה. הם זרקו עלי בקבוק פתוח של מים- החזרתי להם אותו חזרה.
בימים כמו אלה לא חכם להתנהג כמו שהתנהגתי, אני יודע את זה. אבל זה היה טוב, ולא כי אני חמום מוח לתנטי, הרגשתי טוב אחר כך. מעולם לא החזרתי למישהו אחר כי מגיע לו שיחזירו לו. היום בחרתי להחזיר. בחרתי להיות גבר גבר, לשם שינוי.

4- השיר שהתנגן היום באייפוד יותר מכולם- אינסומניה. אין ספק. בגרסה המלאה שלו.